אני מחלימה מאנורקסיה וכל פעם שאין מה לאכול בבית אני בוכה...

תמשיכי בתהליך ההחלמה ימלכה, אני ממש גאה בך ומאמינה בך
אל תתני לדברים כאלה לשבור אותך

אני ממליצה לך לדבר איתם ואם את מרגישה שאת לא יכולה או אפילו בנוסף תארגני לך בחדר מן מגירת נשנושים עם חטיפי אנרגיה או פירות יבשים ואגוזים או כל מני דברים כאלו (אבל אני לא יודעת באיזה שלב את של ההחלמה אז זה ממש תלוי, לא יודעת מה את מרגישה בנוח לאכול אבל שימי שם מה שאת סבבה איתו אפילו פרכיות אורז אולי) פשוט כדי שיהיה לך מה לאכול אם את ממש רעבה. תסבירי להם (אם את מסוגלת, אני יודעת שלפעמים לדבר עם הורים זה ראש בקיר לחלוטין ואני סובלת מזה בטירוף גם) כמה שאת מתאמצת לא לחזור לאנורקסיה ושהרעב מזכיר לך תקופות רעות ועושה לך טריגר.
דרך אגב העצה עם המגירה של הדברים זה שוב רק אם את מרגישה שזה לא עלול לגרום לך לפתח עוד איזו הפרעה.

קודם כל, את מלכה!! באמת!! אני יודעת עד כמה זה קשה ואת פשוט תותחית! את יכולה לדבר איתם על זה ולהסביר להם. אל תתני לשם דבר לשבור אותך ותמשיכי בתהליך שלך את תותחית וחזקה!!❤❤❤

אני רוצה להגיד לך שמה שאת עושה זה פשוט מדהים - בתור מישהי שיחסית החלימה מהפרעת אכילה אבל אף פעם לא השתחררה ממנה לגמרי זה מדהים שתא רוצה לאכול ומודעת לעצמך.
את תמיד יכולה להזמין אוכל, אבל אני חושבת שהכי טוב לשבת עם ההורים לשיחה ולהסביר להם. את מדהימה ואת חזקה, כל הכבוד!

אנונימית יקרה,
אני שומעת את המאבק שאת שרויה בו, כמה כוחות זה ודאי דורש ממך בכל יום ויום לשמור על בריאותך, אותה השגת במאמץ רב וכמה זה בטח מתסכל כשהסביבה הקרובה, שאמורה לתת לך גב ולעזור לך במשימת החיים הזו, לא נרתמת באופן שהיית רוצה ועוזרת לך

אני משערת שהפחד ליפול חזרה גואה בך בכל פעם שאת רואה שאין מה לאכול, יתכן שאת מרגישה נבגדת שלמרות שאת לוקחת שליטה על חייך, את מוצאת את עצמך בסיטואציה הזו, בלי העוגן שהיית מייחלת לו של ההורים, מתבוננת בפי התהום ומרגישה שעוד רגע את עלולה להידרדר לשם ובכל זאת, את בכל פעם מחדש בוחרת שלא לחזור לאנורקסיה, וזה ודאי דורש תעצומות נפש כבירות.

נראה שתגובות ההורים והסביבה מכווצות ואולי מרגישות כאילו הן מקטינות אותך, גורמות לך אולי להרגיש שקופה, יתכן שזה מרגיש לך כאילו הם מבטלים את המאבק הפנימי עם הפרעות האכילה שאיתו את חיה יום יום לא רואים כמה כוח רצון זה ודאי דורש ממך בכל פעם מחדש וזה נשמע מתיש ומכווץ להתמודד עם המשא הזה לבדך, ולבכות לבד בחדר יתכן שיקל עלייך מעט לפרוק את המטען הזה, אולי, רק אם תרגישי בנוח, תוכלי לחלוק עם ההורים שחשוב לך שיראו את הסיטואציה דרך העיניים שלך, או אולי תוכלי לשתף אדם קרוב אחר, ולו רק בכדי לתת לבכי מקום

אני רוצה לספר לך שאני מתנדבת בעמותת סה"ר, סיוע והקשבה ברשת, ואנחנו מפעילים צ'אט אנונימי לחלוטין, בו מתנדבים כמוני מחכים לך כדי לשוחח, ואולי ביחד נוכל לחשוב מה אפשר לעשות

אנחנו פה בכל יום:
א'-ו' 10:00-13:00
א'-ה' ומוצ"ש 21:00-00:00

ומצרפת לך שיר שבתקווה ימשיך לחזק את הכוחות והיופי שכבר יש בך...
https://www.youtube.com/watch?v=eafyftzzdmm

נחכה לך,
שלך, מתנדבת סה"ר

תקשיבי אני כלכך מבינה אותך ההורים לא מבינים זאת מחלה שקשה להכיל. תחשבי שאני לפעמים מתה מרעב ולא מסוגלת ללכת לקחת אוכל מהמטבח שההורים שלי שם כי הם יראו שאני אוכלת ויחשבו שהכל טוב איתי