עלה בי המחשבה, ואני חושבת שזה דימוי מאוד יפה לחיים שלנו, מה אתם חושבים?

כל החיים הזחל מכוער, חי חיים באדמה שכל שנייה יכולים לדרוך עליו, חי חיים באמת נוראים. אני בטוחה שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה להיות במקום של הזחל.
ואז אלוהים מחליט שביום אחד, אותו זחל הופך לגולם, שבשלב מאוחר יותר הופך לפרפר. (כמובן שאלוהים זה רק צורת ביטוי, אני יודעת שאלוהים לא באמת מחליט את זה).
והוא נותן לו לעוף ולהיות יפה פתאום, להיות חופשי, לא נתון בסכנה,
ועד שהפרפר זוכה בחיים היפים
הוא חי אותם רק יום אחד.
כולנו כל החיים מתלוננים על החיים, ודווקא ביום שאנחנו לומדים להעריך אותם, הם יבואו וילקחו מאיתנו.
גם אתם מרגישים ככה?