אני מרגישה שאין לי טעם לחיים האלה יותר.

את בת 20 נשמע שאת מהממת בטרוף,אל תוותרי ,את תמצאי משהו אולי לא היום או מחר אבל זה יקרה(:

היי אל תאבדי תקווה אף פעם! את אף פעם לא יכולה מה יביא איתו המחר
ועד שזה יקרה בעזרת השם , תנסי בינתיים לעשות כמה שיותר דברים שמשמחים אותך. וזה נשמע שיש לך ברוך השם הרבה דברים בשביל להיות שמחה בגללם;)
ואומרים שהישועה באה עם היסח הדעת:)

אל תוותרי על עצמך.. את יכולה לשנות את חייך..

אנונימית יקרה,
נשמע שלמרות שמצבך טוב כפי שאת מגדירה, הכמיהה שלך לאהבה והבור שנפער בגלל חסרונה יוצרים בך את התחושה של ריקנות...של דכדוך...של הרגשה כאילו אין לך בעצם כלום ובמיוחד לא שמחת חיים. ונדמה לרגע שלכאורה בגלל הניסון הלא מוצלח שלך, כדבריך, באהבה, את גם איבדת אמונה ותקווה, כי מהניסיון שצברת, נדמה ששום אהבה לא צלחה ושום קשר כנראה לא הגיע למיצוי כפי שהיית רוצה, וזה גורם לך להרגיש שבעצם אין תקווה שזה יקרה.....כאילו איבדת אמון.
יש מצבים בחיים שלנו, ובמיוחד במה שקשור לאהבה, שאנחנו מאוד רוצים לאהוב ולתהיות נאהבים. זה רגש כל כך אנושי וטבעי, וברור שנשאף לו ונכמה לו כל חיינו, אך לא תמיד יש הלימה בין רצוננו וכמיהותינו לבין המציאות. האהבה לפעמים "מסתתרת" מאיתנו ודרכיה מסתוריות ואינן ברורות. לפעמים היא מגיעה במהירות ובהפתעה ולפעמים אנחנו מחכים לה זמן קצר או ארוך....ההבנה היא שדרכיה אינן ידועות לנו וכשיש בשלות ותזמון היא מופיעה. כל שזה יכול לפעמים להקל על תחושת אובדן התקווה כי אנחנו מבינים שלא תמיד זה תלוי בנו.
יקרה, ברגעי משבר או ברגעים בהם אנחנו ירודים, אנחנו זקוקים יותר מכל לכתף תומכת, לעין שתביט בנו באהבה ותראה אותנו באמת...לאוזן שתקשיב לרחשי ליבנו, וללב שיהיה נוכח בשבילנו ויקבל אותנו כמו שאנחנו.
אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) ומזמינה אותך לשוחח איתנו בצ'אט, לשתף במה שעובר עליך ואולי בכך להקל מעט ממה שמעיק על הלב, מהעומס הרגשי שלעיתים לא מאפשרים לראות את האור בקצה. באתר של סה"ר יש מתנדבים ומתנדבות שמחכים לך ורוצים להקשיב לך, לנסות יחד איתך למצוא כוחות כדי להחזיר את התקווה ואת האור והטוב שעוד יגיע.
הצ'אט שלנו פעיל בימים:
א'-ה' 10:00-00:00
שישי 8:00-13:00
מוצ"ש 21:00-00:00
מצרפת למטה לינק ישיר לצ'ט

אנחנו כאן תמיד בשבילך... מחכים לך
שלך,
מתנדבת סה"ר