פעם ראשונה שאני כותבת מה אומרים?

הלב שלי נקרע,
הראש לא מפסיק לחשוב.
הילד ההוא כבר לא כאן.
כבר לא יסיים את הצבא,
כבר לא יקים משפחה,
כבר לא יחגוג את יום ההולדת הבא.
העיניים שלי דומעות,
אני מתפוצצת מכאב,
שורף לי מבפנים
והעצב לא עובר.
הנער הקטן שתמיד ישאר באותו הגיל,
שלא יגשים חלומות,
שלא יזכה להיות תחת חופה וקידושין,
שלא יזכה לראות ילדים
וגם לא נכדים,
שאף אחד לא יקרא לו אבא
ובחיים לא ישמע את המילה סבא.
פתאום הוא עזב,
הגוזל נעלם.
העתיד כבר לא יגיע,
העבר הפך הווה
הוא עדיין כאן איתי
אבל איפה הוא נמצא? הוא לא לידי..