מה אתם חושבים על אנשים עם דיכאון, ocd והפרעות כאלה ואחרות?

מה פתאום, לא הייתי חושבת שהם משוגעים
ובאמת שאני מבינה שזה לא באשמתם, הם לא בחרו לחיות עם ההפרעות האלה וזה קשה לחיות ככה ביום יום.
אישית לא עברתי את הדברים האלה אבל אני לא שופטת אף אחד שמתמודד עם דברים כאלה

האמת שאיכשהו כמעט כל החברים שלי עם הפרעות נפשיות, אז זה לא מפריע לי במיוחד. הם הרבה מעבר להפרעה שלהם

לדעתי לא. וגם אני חושבת אצל כל בן אדם יש הפרעה או ocd זה פשוט אצלו עמוק אצל כל בן אדם מפריע לו איזה משהו יש כאלה ברמה כפייתית ויש כאלה שפחות.

שאנחנו מסכנים

אין בן אדם לגמרי נורמטיבי. המון אנשים הם איפשהו על הספקטרום הזה. הפרעות ומחלות נפש זה לא שמגדיר אותך, זה קושי שנוסף עליך. (הפרעות נפשיות כמו אישיות גבולית זה קצת יותר מסובך כי זה כן פקטור ענק באישיות אבל לא משנה)

לרחם עלינו? למה?! יש לנו מספיק בעיות ולא צריך רחמים של אף אחד, אנחנו לא מסכנים שמחפשים תשומת לב, אני אישית נעלבתי

שואל השאלה:
מסכימה^
את צודקת שאנחנו לא צריכים רחמים של אחרים או של עצמינו (חלק לפחות).
הרבה אנשים מתמודדים עם דברים כאלה וזה דווקא יכול לחזק אותנו לעומת אנשים שהכל לכאורה סבבה בחיים שלהם.

הם לא משוגעים, יש לי חברה עם דיכאון ועוד הפרעה נפשית כלשהי שעוד לא אובחנה ואני לא חושבת שהיא משוגעת. וזה ממש לא אשמתה, אף אחד לא היה רוצה לחוות מחלה נפשית.
בכל אופן היא כל כך מעניינת והיא גיבורה וחזקה, היא עברה כל כך הרבה שיט וכמה פעמים ניסתה לוותר (להתאבד) אבל גם על זה היא התגברה ואני כל כך גאה בה על זה.
לפי דעתי מחלה נפשית היא הרבה יותר קשה ממחלה פיזית, לוקח יותר זמן לטפל בנפש מאשר בגוף. לדוגמא החלמה מהפרעות אכילה לוקחת בממוצע 7 שנים. ואנשים עם סכיזופרניה ייסבלו ממנה לכל חייהם.