היי אשמח לחוות דעת כנה בנוגע למה שכתבתי.. מה אתם חושבים?

מעולם לא ראיתי מישהו עם עיניים אפורות, ככ מיוחד. הוא רק שאל מה שלומי וישר עניתי שבסדר. ומה שלומו מתוך נימוס והוא קצת צחק. זה היה מביך.. בהינו אחת בשנייה איזה עשר שניות ואז רק נזכרתי שרציתי לשאול איפה השג. כי רציתי לצאת. והוא אמר לי שגם הוא הולך. אז הלכנו ביחד. הרבה אנשים אמרו לו שלום בדרך, אבל הוא לא נתן לי להרגיש שקופה. ואמר לכולם שאין לו זמן כי הוא צריך להראות לי איפה הרכבת. במקרה גם עלינו על אותה האחת. היא הייתה מפוצצת והיה מקומות פנוים ממש שני מושבים אחד ליד השנייה. צמוד. וישבנו ושנינו היינו עייפים. והייתי קצת נסערת מהיום הזה. אז ירדה לי דמעה. והוא רק עשה פרצוף של "מה יש?" ולא שאל במילים. ורק חייכתי והנהנתי לא. וכשירדתי במדרגות הרכבת הוא בא אחרי. ונתן לי חיבוק מאחורה. וזה לא היה מוזר בכלל. לא התסכלתי אחורה ופשוט יצאתי מהרכבת.
שבוע אחרי ששוב ראיתי אותו ברכבת. אמרתי שלום. והוא חייך ולא אמר דבר כי היה בשיחה בטלפון. וכל התא התרוקן וישבנו רק שנינו. וקצת התעצבנתי שלא התייחס אז קמתי בעצבנות לעבור מקום ולרדת מהרכבת. אבל הוא קם אחרי במהירות. ושעברתי לקרון לבד ראיתי שהוא בא ושאלתי אותו "מה לעשות שפשוט תעזוב"??? לעזוב? הוא שאל. ואחרי התמהמהות של עצמי עניתי "כן" בשקט. והוא הסתובב והלך. ושמעתי את הצעדים חזק. והרגשתי מישהו עובר לי על הלב עם מזלג. ובשנייה שהסתובבתי ללכת, הוא תפס לי את היד וסובב אותי בחזרה לפניו שלו, אני חושבת שכעסתי לשנייה, אבל לא שמתי לב כי העיניים האפורות שלו היו ככ קרובות לשלי. ובחוצפה ובלי לשאול, התנשקנו חלש חלש, וכמעט לא הרגשתי שפתיים, אז חשבתי שאולי אני חולמת. וראיתי שאני ערה ועומדת ליפול, אולי לא הרגשתי כלום. אז רכנתי עוד קצת קדימה, יותר להרגיש. והרגשתי אותו הכי מיוחד והכי חזק שיש. ואפילו שעצמתי עיניים. וזה היה רק לעשרים שניות. כל הזמן ראיתי את העיניים שלו. אפורות, גדולות ועמוקות. וכשזה נגמר. כבר הבחנתי מלפני איך החזה ועד הסנטר, מתאימים כמו פאזל לראש שלי, כל החיים חיפשתי את החלק שיתאים בדיוק.
והוא התאים בדיוק.