מישהו מרגיש כמוני? איך מתמודדים?

גם אני ככה לפעמים... אומרים לי שאני אדישה ודכאונית אבל אני מלאה בשמחת חיים כשצריך

את אדישה לחיים , את לא מרגישה שיש משהו שמושך אותך וזה בסדר הייתה תקופה שבה גם אני הייתי כזאת אבל עם הזמן גדלתי והסתכלתי על החיים בצורה שונה , הכרתי חברים יותר טובים הכרתי עולמות שונים . יצאתי מאזור הנוחות שלי ואני לא מתחרטת על שום רגע

מבינה אותך.. פעם ככה הייתי גם טיפה עכשיו. תלוי בסיטואציה.
כנראה את עברת משהו או שמשהו גרם לך להיות ככה כמו איזה צלקת שהשאירה בך את זה.. כי בטוחה שלא תמיד היית ככה.
אדישות זה לא.. זה יותר מזה לכן אומרת לך שכדאי שכל יום תנסי בכוח אפילו יותר להרגיש אפילו לכתוב אם זה מפריע לך כלכך. אם לא תשארי ככה זה בסדר מצידי אבל לא חושבת שיהיה לך טוב ככה.

גם אני מרגישה כמו שואלת השאלה וזאת מעליי צודקת

הכלל בפסיכיאטריה - אם זה לא מפריע לך לתפקוד היום־יומי, זאת לא הפרעה.

אני לא איש מקצוע. אם זה מפריע לך, לכי לאחד כזה.

מה שכן, אחת השיטות "להרגיש" יותר היא לתת שמות לרגשות, גם אם הרגשות האלו בעוצמה נמוכה. אם את כועסת, אם את מאוכזבת, אם את מתלהבת - שימי לב לזה. זה גם עוזר להיות נוכחת בהווה.