כתבתי שיר על תקופה קשה שאני עוברת

(אני יודעת שאני לא סופרת ושזה לא משהו אבל כתבתי את זה מכל הלב עם דמעות ורציתי לשתף כי אולי יש פה עוד שעוברים חוסר ביטחון/חוסר אהבה עצמית)

והחיוך הזה שאומר אני שמחה, אבל בפנים אני צורחת ובוכה, והצחוק המתגלגל שכולם שומעים ,אבל אף אחד לא יודע מה אני עוברת מבפנים סערת רגשות אמיתית
הולכת ברחוב קולות רצים בראש, מה יהיה פה מחר, מתי יעלמו הדאגות להן מכאן
כל כך הרבה שאלות וכל כך מעט תשובות
מתי, מתי יהיה פה מתי יהיה פה טוב
בורחת! נמלטת! מהחיים עצמם
וגם כשאין לי ממה לדאוג אני מוצאת את הצרות זה מרגיש לי כאילו מישהו עושה לי את זה בכוונה, שם למעלה, משחק לי עם המזל
וכמה עוד אצטרך לשאת את זה,
לא יכולה להסביר מה שאני עוברת, עוד מילה רעה אחת ואתפוצץ, כל כך מנסה לשבת בשקט ולהיות סתם עוד אחת שקטה. ואם מישהו ישאל, יבקש ממני להסביר זה לא סיבה מסוימת, לא שלא טוב לי בחיים, אבל זה אוכל אותי מבפנים אני רוצה לאהוב את עצמי, בלי לבחון כל נקודה קטנה, בלי להרגיש כזה חוסר ביטחון שלא מגיע לאף אחד, הלוואי שמחר אתעורר ואהיה מי שאני כל כך מנסה להיות, פשוט לאהוב את עצמי, את המשקל ואת הפנים, פשוט להגיד "כמו שאני אני מושלמת