3 תשובות
שואל השאלה:
אז עכשיו אני נלחץ שוב בשבועות האחרונים - אם אלך עכשיו לביולוגיה מה ישתנה? שוב דבר אמשיך לדחות.
משיחות עם הפסיכולוגית שלי היא אומרת שיכול להיות שזה מבוסס על הocd שלי מהתיכון - בתיכון למדתי באופן נורא לחוץ נפשית ונורא חרשני, בעיקר במקצוע כמו מתמטיקה - ששאב ודרש כל יום שעות כדי לפתור ש"ב ופשוט, אין זמן.... והocd שלי נלחיץ את עצמי ומעצים את החרדות שלי בנוגע ללמידה אינטנסיבית של המקצועות - עד שבסוף נשברתי והפסקתי לעשות ש"ב בערבית ומתמטיקה - בכלל - לא עשיתי כ-ל-ו-ם - לא למדתי למבחנים - הציונים ירדו -- זה מה שהיה (אם כי חלק בזה קשור לכף שלקחתי כדור נוגד חרדה למשך חודש וחצי +- באותה תקופה והחרדה ירדה - לכן החרדה מהלימודים ומאי עשיית לימודים ירד גם ופשוט נרגעתי ולא שמתי זין)
אם כי עכשיו, באוניברסיטה, אין לי המוטיבציה לחזור לאותו דפוס מחשבה אובססיבי, נוקשה, מתמיד, ומתיש נפשית מאוד מאוד מאוד...
הפסיכולוגית אומרת שזה יכול להיות משפיע על האי רצון שלי לעשות את הש"ב או לפתוח ספר כשאני מגיע הביתה כי אני יודע או מכיר את את האובססיביות שאני אצור סביב זה ואת ההשלכות הפנשיות של זה....
אנחנו עכשיו בסוף יולי 2020 - לימודים עוד רגע מתחילים. יש לי אופציה בשנת 2021 בגיל 25-26 לעשות מכינה בפיזיקה מתמטיקה כימיה וזה יכין אותי נפשית לתואר, וגם מבחינת הרמה.
מה שמפחיד אותי זה להתחיל תואר בגיל 26 מעל הממוצע אני חושב, מביך, אסיים בגיל 29/30 (סיכוי גדול שאפרוש תואר ל4 שנה כדי למנוע לחץ)
אם אסיים בגיל 29 - זה יחסית מבוגר לשאר האנשים שכבר בגיל 24 יש להם תואר ראשון ובגיל 26 הם עם תואר שני - וזה לא נעים לי נפשית...
ביולוג בן 29/30 עם תואר ראשון, ואני כנראה ארצה להמשיך לתואר שני - זה יפגע בסיכויים שלי לקבל עבודה בתחום לא? זה יראה רע? כי זה גיל יחסית מבוגר לתואר ראשון.....
אני לחוץ האם בכלל להתחיל בגיל 26?
או להתחיל תואר באנגלית (אני אוהב אנגלית) באוקטובר הקרוב של 2020.....
אז עכשיו אני נלחץ שוב בשבועות האחרונים - אם אלך עכשיו לביולוגיה מה ישתנה? שוב דבר אמשיך לדחות.
משיחות עם הפסיכולוגית שלי היא אומרת שיכול להיות שזה מבוסס על הocd שלי מהתיכון - בתיכון למדתי באופן נורא לחוץ נפשית ונורא חרשני, בעיקר במקצוע כמו מתמטיקה - ששאב ודרש כל יום שעות כדי לפתור ש"ב ופשוט, אין זמן.... והocd שלי נלחיץ את עצמי ומעצים את החרדות שלי בנוגע ללמידה אינטנסיבית של המקצועות - עד שבסוף נשברתי והפסקתי לעשות ש"ב בערבית ומתמטיקה - בכלל - לא עשיתי כ-ל-ו-ם - לא למדתי למבחנים - הציונים ירדו -- זה מה שהיה (אם כי חלק בזה קשור לכף שלקחתי כדור נוגד חרדה למשך חודש וחצי +- באותה תקופה והחרדה ירדה - לכן החרדה מהלימודים ומאי עשיית לימודים ירד גם ופשוט נרגעתי ולא שמתי זין)
אם כי עכשיו, באוניברסיטה, אין לי המוטיבציה לחזור לאותו דפוס מחשבה אובססיבי, נוקשה, מתמיד, ומתיש נפשית מאוד מאוד מאוד...
הפסיכולוגית אומרת שזה יכול להיות משפיע על האי רצון שלי לעשות את הש"ב או לפתוח ספר כשאני מגיע הביתה כי אני יודע או מכיר את את האובססיביות שאני אצור סביב זה ואת ההשלכות הפנשיות של זה....
אנחנו עכשיו בסוף יולי 2020 - לימודים עוד רגע מתחילים. יש לי אופציה בשנת 2021 בגיל 25-26 לעשות מכינה בפיזיקה מתמטיקה כימיה וזה יכין אותי נפשית לתואר, וגם מבחינת הרמה.
מה שמפחיד אותי זה להתחיל תואר בגיל 26 מעל הממוצע אני חושב, מביך, אסיים בגיל 29/30 (סיכוי גדול שאפרוש תואר ל4 שנה כדי למנוע לחץ)
אם אסיים בגיל 29 - זה יחסית מבוגר לשאר האנשים שכבר בגיל 24 יש להם תואר ראשון ובגיל 26 הם עם תואר שני - וזה לא נעים לי נפשית...
ביולוג בן 29/30 עם תואר ראשון, ואני כנראה ארצה להמשיך לתואר שני - זה יפגע בסיכויים שלי לקבל עבודה בתחום לא? זה יראה רע? כי זה גיל יחסית מבוגר לתואר ראשון.....
אני לחוץ האם בכלל להתחיל בגיל 26?
או להתחיל תואר באנגלית (אני אוהב אנגלית) באוקטובר הקרוב של 2020.....
פחות יעזרו לך כי רוב האתר הזה ילדים
אנונימי
זה לגמרי נורמלי להתחיל תואר בגיל הזה, תחשוב שכולם נגיד משתחררים בגיל 21 - יוצאים לטיול של שנה, ועובדים שנה לפני ושנה אחרי הטיול.. מתחילים תואר בגיל 24 ~25
ואז 1 מכל 4 סטונדטים מחליף תואר באמצע התואר, לגמרי לגיטימי..
הבעיה שנראה שאתה מאשים את הבעיות שלך במקום את עצמך.. תיקח אחריות, אתה לא מסיים תואר כי אין לך כוח רצון.. לא בגלל החרדות.. אנשים במצבים גרועים ממשש הצליחו לסיים למרות החרדות אין סיבה שאתה לא תצליח :)
ואז 1 מכל 4 סטונדטים מחליף תואר באמצע התואר, לגמרי לגיטימי..
הבעיה שנראה שאתה מאשים את הבעיות שלך במקום את עצמך.. תיקח אחריות, אתה לא מסיים תואר כי אין לך כוח רצון.. לא בגלל החרדות.. אנשים במצבים גרועים ממשש הצליחו לסיים למרות החרדות אין סיבה שאתה לא תצליח :)
באותו הנושא: