יש לי חשד לדיכאון (אני בטיפולים כרגע) וסיפרתי את זה לחברה טובה שלי. כרגע היא במצב לא ממש טוב אבל...

היא סתם מחפשת תשומת לב

את צודקת, אם הייתי יכולה לבחור הייתי בוחרת במצב רוח של החבר הכי טוב שלי, שמאוזן ולא אוהב להרגיש רע (בשלב מסוים כבר התחלתי להיות סבבה עם זה שאני בדיכאון אפילו שיש לי מחשבות שליליות)
אמנם אני כן רוצה תשומת לב אבל זה כי אני בקושי יוצאת
ודיכאון זה לא מגניב, אני אולי מרגישה בנוח איתו אבל זה כי הרגשות שלי לקויים ואני באותו זמן גם שונאת את זה בגלל המחשבות השליליות
קחי בחשבון שיכול להיות שגם לה יש דיכאון כי כששלי היה יותר קשה לא רציתי עזרה או לנסות לצאת ממנו

שואל השאלה:
אני לוקחת בחשבון הכל. היא מספרת לי הכל ובנוסף לזה, אין לה אפילו תסמינים *פיזיולוגיים* של דיכאון. היא לא ירדה/עלתה משמעותית במשקל, היא ישנה טוב, היא רוצה ומסוגלת לצאת ולהיפגש עם חברות... וגם אם כן יש לה, היא אמורה ברגע הזה להבין אותי ולנחם אותי ולא ישר לקחת את זה אליה. מצד אחד זה טוב שהיא עשתה את זה כי אמרתי את זה בלי שבאמת רציתי אך מצד שני אם כבר אמרתי, תנחמי ותגידי לי שהכל בסדר... תיהי בן אדם כאילו...