זה קטע שכתבתי, אשמח לחוות דעת (:

מידי פעם נופלים.
מידי פעם נפצעים.
מידי פעם בוכים וצוחקים.
המנטרה חוזרת בראשי
שוב ושוב ושוב.

לוקחים לי כמה רגעים אחדים
בכדי להפנים ולהקים מחסום
שימנע מעיניי לדמוע. נכשלתי.
ניגוב, ועוד ניגוב.
שביל הדמעות אינו מפסיק לרדת.
מוחי מנסה לשלוח פקודה סוערת.
לחיי נרטבות ושפתי מתייבשות.
המנטרה חוזרת-

מידי פעם נופלים.
מידי פעם נפצעים.
מידי פעם בוכים וצוחקים.
רגשות זה לא בושה.
הרי זוהי רק תחושה.

אני מצקצקת בקול רם
קוטעת את מחשבותיי.
נקישה. גשם מתקתק על עדן החלון.
גופי מקפץ עקב הצליל הצורם.
ראשי מתרומם בגאון.
גבי מזדקף, ועיני ממשיכות לדמוע.
ופתאום אני מחייכת לעצמי במרגוע.

כולנו נופלים.
כולנו נפצעים.
כולנו בוכים וצוחקים.
וכשהכל קורה יחדיו,
כמו גשם זלעפות וקרני שמש אחריו -
הקשת מפציעה.

ההבנה הזו סוף סוף חילחלה לי לתודעה.