אני בדיכאון ואני חושב שלא מבינים כמה המצב שלי באמת חמור

אני רוצה לעזור לך שלח לי פרטי!

אני איתך
כתוב לי רק מתי שבא לך

תעבור פסיכולוגית אי אפשר לדבר איתה

שואל השאלה:
^^יכול להיות חשבתע על זה הפסיכולוגית גם ממש ממש טובה פשוט אין לי מספיק ביטחון לדבר איתה נורמאלי ולהגיד לה מה שאני מרגיש

שואל השאלה:
עוד משהו אני בן 12...

שואל השאלה:
^^^^^ בא לי אבל אני לא יכול לכתוב לך בפרטי כי את מאנונימית אז תחליפי ואני אשלח לך הודעה

שואל השאלה:
^^אני באמת לא יכול

אתה יכול לכתוב לי, עברתי משהו דומה

מבינה אותת וזאת אני בדיוק לפני כמה ימים, הבנתי שזה לא בדיוק דיכאון, למרות שאי בחנתי את עצמי ויצא שאני כן בכמה מחקרים ודרכים שונות, זה פשוט המצב. הבנתי שזה באמת המצב של הקורונה ושכל העולם מושבו חלקית וזה פשוט מדכא להישאר בבית חסרי מעש במיוחד שהבית ספר מתחיל עוד מעט. נסי לחפש משהו להתעסק בו עכשיו. משהו שאת אוהבת. אפילו תמציאי לעצמך תחביב..

תהיה חזק ותרגיש טוב, נסה לספר לה, אם אתה מסוגל נסה להתאמן על מה שתגיד לה שתבוא אליה

תשאר חזק, אל תשכח שהכל יהיה בסדר בסופו של דבר, אתה מספיק חזק כדי לעבור את התקופה הזאת. אם אתה רוצה אני תמיד זמינה בפרטי ומוכנה להקשיב.

היי,
שמי שי ואני מתנדבת בעלם בתוכנית שמלווה בני נוער וצעירים ברשתות החברתיות. קראתי מה שכתבת, אתה מספר שאת חושבת שיש לך דיכאון ושקשה לך לספר על זה וזה גורם לך להרגיש לא בנוח. נשמע שאתה עובר חוויות מאוד לא פשוטות ולא נעימות, בחרת לשתף בתחושות שלך וזה דורש הרבה כוחות. בן כמה את אנונימי? כמה זמן זה נמשך? אז אני מזמינה אותך להמשיך להתכתב איתי ולכתוב לי מה אתה עובר, יחד נוכל להבין למה את זקוק. נוכל לדבר כאן, דרך האינסטגרם שלנו nayedet.digital או דרך המייל שלנו [email protected].
מחכה לך, שי

אנונימי יקר
כתבת מילים שממש מרעידות את הלב, נשמע שיש על כתפיך כל כך הרבה עומס... המון רגשות שנמצאים עמוק בפנים ומטלטלים את עולמך, גורמים לך אולי לחוסר שקט, ייאוש...
נראה שתחושות הדכדוך והעצבות משתלטים עליך, גורמים לך להרגיש אולי שאין טעם לכלום, שכלום לא חשוב ויוכל לגרום לך להרגיש שוב חיי...
זה בוודאי מפחיד להרגיש שאתה קורס, נשבר, ואין מי שמבין, אין מי שמצליח לגרום לך להרגיש שאתה לא לבד...
אני יכולה רק לתאר לעצמי כמה מועקה אתה אולי מרגיש, שעד שאתה מחליט לשתף מישהי שאתה סומך עליה- הפסיכולוגית שהיית אצלה בעבר, אתה לא מצליח למצוא את המילים שיוכלו לבטא עד כמה בלתי נסבלת ההתפוררות שאתה כנראה מרגיש...
נשמע שאפילו אימך, שאני מניחה שהרגשת שאולי היא תוכל לעזור לך להבין מה קורה לך בפנים, ותציל אותך מעצמך, לא מצליחה להבין עד כמה אתה מותש... זה בוודאי גורם לך להרגיש חוסר אונים עצום...
אך לצד כל הקושי והעייפות הנפשית שאתה מתאר, הצלחת בכל זאת לכתוב כאן, לשתף מה עובר עליך בפנים...
כתבת גם שכתיבה זו דרך ביטוי שחזקה אצלך, שיתכן ומאפשרת לך לשחרר בלי לחשוב יותר מידי איך להתנסח, מה בסדר להגיד... ואולי, בתוך כל החושך שעוטף את חייך כרגע הכתיבה היא הקרן אור שתאפשר פתח לחמוק מהחשיכה... דרך הכתיבה אפשר לבטא את הרגשות בצורה מדוייקת, לכתוב, למחוק ולבנות מחדש את מה שיושב על ליבך עד שיהיה מספיק מדויק להעביר את מה שאתה מרגיש...
אולי יקר תוכל לשתף מישהו מביה"ס במה שעובר עליך דרך הכתיבה... אם אתה מרגיש שכך קל לך יותר לשתף, חשוב שמישהו שאתה סומך עליו יראה את הכאב שאתה חווה, וינסה לסייע לך...
אולי תוכל לדבר או לכתוב ליועצת, אולי לאחד המורים שאתה בקשר טוב איתם? שיתוף גם יכול נורא להקל...
בנוסף אני רוצה לספר לך על עמותה שאני מתנדבת בה- סה"ר- סיוע והקשבה ברשת...
אני רוצה להזמין אותך אלינו יקר, לצ'אט אנונימי עם אחד המתנדבים שלנו שם תוכל לשתף בכל מה שאתה מרגיש, כל מה שמפחיד, שמציק... ומתנדב\ת שלנו ישמחו לתת לך אוזן קשבת וכתף תומכת. אולי אפילו אם תרצה תוכלו לחשוב יחד על דרכי סיוע אפשריים עבורך...
אל תשאר לבדך יקר, אנחנו כאן כדי לתמוך ולשמוע אותך, נהיה לידך וננסה לסייע עד כמה שאפשר...
בוא, אנחנו מחכים לך...אפילו עכשיו.
שלך,
מתנדבת מסה"ר.

שואל השאלה:
חברים תודה על הכל אגב כתבתי את זה בשביל חבר שלי