אנשים שהיו או נמצאים בדיכאון תכנסו, יש לי כמה שאלות.

1)אכילה, שינה עצב עמוק בכי רב
2)אחרי שהמורה והיועצת התחילו לקחת אותו לשיחות
3)לא החלטתי לקבל עזרה, הכריחו אותי.
4) לא סיפרתי הבית ספר סיפר ואין לי מושג מה הייתה התגובה שלהם
5)אנשים שאומרים סתם. סתם
כי יש להם מלא שיעורי בית זה מטריף אותי. יש אנשים שבאמת מרגישים בדיכאון. ולהעלות סטורי ולשמוע שירים עצובים זה מה שמעודד/מרגיע אותם.

1. יש לי אכילה נפשית שאני אוכלת הרבה בגלל מה שעברתי אבל לא משמינה, אני תמיד עייפה וישנה כמעט כל היום, חוסר רצון לטפח את עצמי ולדאוג לעצמי אפילו לשתות ולעשן גם שכחת לציין תמיד בכיתי והייתי עצובה מאוד הרגשתי שהיה לי חור שחור ממש.
2. יש לי מודעות עצמית אז בערך אחרי 3 ימים.
3. אני אחת שסגורה אז אני מתמודדת לבד
4. לא בקשר טוב עם ההורים אני לא שיתפתי אותם.
5. אלו אנשים שזה המציאות שלהם שהם תמיד כאלו אז הם פשוט רוצים להראות שזה בסדר ואני חושבת שהם נורא בסדר שהם משתפים אין לי בעיה גם אני כזאת לפעמים. הם לא חושבים שזה מגניב הם פשוט לא מתביישים לשתף.

שואל השאלה:
ב-5 התכוונתי לילדים בני 13-14 שהם לא באמת בדיכאון ועושים כאילו הם כן. לרוב אלו אותם מושפעים שכל טרנד שיש בעולם הם נגררים אחריו...

ותודה על התשובות

נהייתי קצת פסיכוטית לפעמים אכלתי כדי למלא את החור שהרגשתי בעצמי לפעמים לא אכלתי ימים שלמים, ישנתי בערך כל הזמן חוץ מבלילה, התחלתי לפגוע בעצמי ולשתות אלכוהול..
כשסיפרתי לחברה שלי על מה שאני עושה לעצמי היא הייתה בשוק ואז הבנתי שמשהו לא בסדר.. חשבתי שחברות זה כל מה שצריך אבל זה לא היה מספיק... יום אחד כשהייתי במשבר חברה שלי אמרה לי שאני צריכה עזרה אמיתית ושאם אני לא אבקש אותה בעצמי היא תצטרך לעשות את זה בשבילי אז פניתי למדריכה שלי... הסיפור עבר דרך המדריכה למחנכת אל העובדת סוציאלית ובסוף אל ההורים שלי, הם היו מאוד תומכים ועשו הכל למעני... אני עדיין לא במקום הכי טוב אבל אני מתקדמת לשם והכי חשוב זה להמשיך לנסות ולדחוף קדימה
סורי על החפירה;)