כתבתי שיר על תקופה שעברתי, בבקשה תיכנסו זה ממש חשוב לי

פתאום ביום אחד, הכל השתנה , מילדה שמחה ומאושרת שאף פעם לא בוכה, לילדה שהחרדה אכלה את כל הטוב שהיה בה, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, דקה אחרי דקה, כל זמן שעבר הרגיש כמו נצח. ככה עברה לה חצי שנה כמעט בלי שמחה. החשבות לא עזבו אותה, אפילו לא לדקה. המחשבות על לתוותר כבר התחילו לעלות לראשה, אבל תמיד חשבה על העתיד שמחכה לה, ועל משפחתה. הזמן עבר, ופתאום
הילדה התחילה לחייך מחדש. ועם הזמן החרדה הלכה מגופה. היום הילדה מאושרת ושמחה, וגאה במה שהיא עברה.
אמ אני לא יודעת מה אני חושבת על זה...