מה אתם חושבים על זוגיות עם שמירת נגיעה

ממש מעריצה אנשים כאלה

שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה(:

הכי גאוני שיש!!!

ככה בונים קשור זוגי שמתבסס על אהבת נפש ולא אהבת גוף

קשר גופני לפני חתונה מביא רק הרס ובלבול

נפלא.
מתמקדים יותר בפנימיות, לא בחיצוניות.

לא חושבת כלום כאילו מה שבא לך עוף על זה

דבילי לגמרי.

נראה לי קשוח (אפילו לא בקטע של מין, רק חיבוקים וכאלה)
שכל אחד יחיה עפ אמונתו

שזה יכול ליהיות יפה מאוד

הלוואי עליי . זה ממש להתאהב בפנימיות ובנפש בהתחלה ולא בגוף אבל זה יהיה לי לדוגמא מאוד קשה

מדהים

מבורך.

מנסיון שלי. זה הכי כיף ככה
אני ניסיתי גם וגם
זה יותר מתח מיני חבלז
אבל הבעיה שהתאמה מינית לא תמיד יש וזאת בעיה

שאלה אז איך עושים סקס

^ לא עושים.
זה עד החתונה...

לדעתי זה ממש טוב

מדהים.

וואו אחד גדול!
תשאלי את עצמך,
מה הדבר שרק אני אוכל להביא לבעלי?
כסף? כל אחד יכול להביא לו.
ילדים? גם כל אחד.
אושר? כל אחד יכול להפוך אותו למאושר...
הנגיעה שלי שאני שומרת רק לו זה דבר שרק אני יכולה להביא לו, הרי מי רוצה להתחתן עם מישהו שנגע/ה בחצי מדינה?
תדמייני לך זוג שהבעל שמר את הנגיעה שלו כל השנים האלה, רק בשביל אשתו.
וגם אישתו שמרה רק בשבילו- איזו אהבה תהיה בינהם?!
זו סיבה אחת לשמור נגיעה- כדי לתת משהו מיוחד לבעלי.
דבר נוסף לכל אדם יש אהבה, ויש תאווה.
שתי הרגשות האלו הן נפלאות וחיוניות.
מעבר לכך, הן רחבות, ומתבטאות בכל חלקי החיים: אהבה יכולה להיות למשפחה, לחברים או לחברות, לה', לעצמי, לעם ישראל וכו'.
תאווה יכולה להיות לאוכל, לכסף ולכבוד וכו'.

בין היתר, יש אותן גם בקשר בין המינים- וכאן חשוב להבדיל בינהן, כיוון שבמפגש הזה בין אהבה לתאווה יש בלבול.
אהבה היא ההפנמה של גודל הטוב שיש בנאהב. אני מבין שיש בי טוב, ולכן אני אוהב את עצמי. ההורים שלי נותנים לי המון, אפילו את החיים, ולכן אני אוהב אותם, וכן הלאה.
תאווה היא הרצון של האדם לקבל הנאה, והיא ניזונית מגירויים. היא מצויינת, כי בסופו של דבר היא מקיימת את העולם, דוחפת אנשים לעבוד וליצור, וכן גורמת לנו להמשיך את החיים בעולם הזה.
כך שבמובן מסויים, התאווה היא ההפך מהאהבה. היא אמנם לא סותרת, יכול להיות שאני גם אוהבת וגם מקבלת הנאה, אך היא ההפך שלה.
כאשר אנו בוחרים בן זוג, אסור לנו להיות שבויים בתאווה.
בסופו של דבר, התאווה עוברת, מתיישנת ומאבדת את טעמה. עלינו לבדוק באמת את המידות שלו, את שמחת החיים שלו, את האופי שלו, וכו'.
אנחנו בני אדם, וכמובן שחובה שתהיה גם משיכה, אבל לא על חשבון האהבה.
הנגיעה בין המינים מפרישה המון הורמונים, ומאוד קשה לשלוט בהם.
כאשר אנשים רואים צורך לגעת הרבה אחד בשני, זה מורה על זה שהאהבה היא לא באמת מספיק חזקה כדי לשמור את הקשר, אלא יש צורך בגירויים וריגושים, בהנאה, שתמשוך אותו.
אנשים משתנים ומתבגרים, ולפעמים גם מי שבהתחלה נדלקנו עליו ממבט ראשון בעוד כמה שנים לא נרגיש כלפיו דבר...
לכן כדי לא להתבלבל בין אהבה לתאווה ולהבין שאת מתחתנת איתו רק כי אני באמת אוהבת אותו בלי שום גורמים אחרים ולכן צריך ורצוי לשמור נגיעה.
מי שחפץ בקשר האינטימי, ורוצה להיות שותף בבניין עולם- שיעשה את זה מתוך מחוייבות של הקמת בית.
הדבר הזה מביא לחיים מליאים בתוכן, ומחייבת אהבה אמיתית.
גם אם מגיעים לחתונה, הקשר שיהיה בינינו כזוג נשוי עלול להיות מושתת לא נכון. הקשר לפני החתונה משפיע על איכות הקשר שיהיה אחר כך.

כששומרים, הנגיעה אחרי החתונה תהיה הרבה יותר משמעותית, ותבטא צדדים עמוקים בנפש ובקשר בינינו.

אני חושבת שזה ממש חמוד

על גבול הבלתי אפשרי
- אסור
מותר קשר רק למטרת חתונה(בהקפדה על כל דיני הייחוד, ושמירת נגיעה), בוודאי שלא מדובר על קשר בגיל 16

לשאלה אני חושבת שזה דבר קשה במיוחד אם מדובר בקשר ארוך.
זה לא פשוט ויכול להכשיל, אבל. אם שניכם לא רוצים לוותר ואוהבים אחד את השני הזמן הזה רק יוכיח לכם שתוכלו למשל להצליח בשמירת נידה בעתיד, לדעת שהאהבה ביניכם גם כשתינשאו נבנתה בבסיס מהנפש ולא מהפיזיות. הוא לא ראה בך רק את היופי אלא הוא נשאר איתך בגלל מי שאת והתחושה שהוא מקבל רק מלהיות בחברתך. ועל פי זה עושה את הבחירה. זה ממש טהור לדעתי
וברור זה לא אידיאלי בגיל צעיר וכולם יגידו שעדיף שלא, אבל אנשים צריכים לדבר על זה יותר כי זה קורה המון פעמים ונערים לא יודעים מה לעשות.

מה אם מצאת את הבן אדם שאת רוצה לחיות איתו את שארית חייך, אבל הגיל הוא באמת מוקדם מדי להתחתן?
התשובה היא שכמו בכל עניין, אם הרצון שלכם חזק זה אפשרי.
גם שמירת שבת דבר קשה, במיוחד לאנשים שלא רגילים יש המון פיתויים ואת הרצון להיות בטלפון אבל למרות זאת אנחנו זוכרים מה חזק יותר שזה האמונה שלנו ואנחנו מונעים על פיה. ככה צריך גם בשמירת נגיעה מי שעושה.

^בשלב מסויים, הגבולות משתנות בהתאם לתאוות (בחלק מהמקרים)
וכבר כתב השולחן ערוך
"צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה. ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפילו אינם עליה, שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק, אסור להלך אחריה, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו. ולא יעבור בפתח אשה זונה, אפילו ברחוק ארבע אמות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה, כאלו נסתכל בבית התורף (פי' ערוה) שלה. ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה. והמתכוין לאחד מאלו הדברים, מכין אותו מכת מרדות. ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין."

אבל "מותר להסתכל בפנויה, לבדקה אם היא יפה שישאנה, בין שהיא בתולה או בעולה, ולא עוד אלא שראוי לעשות כן. אבל לא יסתכל בה דרך זנות, ועל זה נאמר: ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה (איוב לא, א)."

וואו אני מעריצה אנשים כאלה.

חבל שלא מעריכים את המצווה הזאת יותר.מרגיש כאילו אף אחד לא לוקח את זה ברצינות ואפילו לא מנסה או מתרחק. אני באופן אישי שומרת ואני לא שופטת אף אחד אבל חייב להבין את החשיבות של המצווה הזאת.

זה קשה אבל ממש שווה את זה כי אם באמת שומרים על זה זה רק מראה עד כמה הם אוהבים אחד את השני בגלל האופי ולא בגלל היופי של הגוף

מבורכת

טובה מאוד.