כתבתי משהו. אם תרצו מוזמנים לקרוא.

הקול שבפנים צורם ומשפיע על העולם שבחוץ לאט ובקביעות מקובעת עד אין ארוך ללא קשר לאור הבוקע, ומעבה את התקווה לאופל ישן יותר מהזמן עצמו ומיאש יותר משהתיקווה תוכל לעולם.
הענן הנעלם והמוצפן, ללא הסבר שיישב את הדעת, כאילו כמו חיי ונושם וגדל ורובץ וישן ולומד ומסתווה ומתפתל ומתנשל מאחריות עם כל עומקו המופלא והפשוט והלא מוסבר.
והאוקיינוס הגדול גם הוא אינו מבין את עומקו של הרוע ואת חריציו ופילפוליו, וחשוב מכל, את העומק הפשוט כל כך אך אינסופי כל כך עד שיגעון מוחלט על הריקוד בין האהבה למוות שברוע המוחלט והטהור המזוכך הבל יתואר בנעימותו שוברת ההיגיון של הטוב והמופלא מול הרוע המשלים והנוח לאין ערוך בעולם המוחלט והמשונה.

אל תדאגו גם אני לא הבנתי מה כתבתי.