אני במצב נפשי מזעזע

סיפור חיי בעצם כלכך מבינה אותך

מבינה גם אני אולי תנסי לבקש ללכת לפסיכולוגית אן להתחיל בלהבין מה פה בדיוק לא עושה לך טוב ולמה ותחשבי איך אפשר לצקן את זה לדוגמא ללכת לחוג שיעביר את השעות כי לדוגמא לי זה עזר כינכשאני לחוצה מבחינת זמנים אני יותר פעילה ויוצר עושה וזה גם נותן לי הרגשה טובה

יאוו את בול כמוני!!!

תשלחי הודעה באינסטגרם, daniel_7703_

בואי לדבר!
אני נראלי נחמדה:)

אני יכולה להזדהות עם זה,
ואני לא רגילה לזה.
המצב בו אנחנו נמצאות הוא לגיטימי לחלוטין.
אני מניחה שאת עדיין בחטיבת הביניים, אז רק שתדעי שעוד כל כך הרבה מתבגרים ומתבגרות עוברים את זה.
תחשבי על זה בתור שלב שעוד מעט תעברי.
תוך כדי התמודדות עם המצב שלי, אני גיליתי שלמצוא לעצמי מטרות ולתכנן תיכנונים לעתיד ממש עוזרים לי.
לדוגמה, יש משהו שאני רוצה לעשות כבר הרבה זמן, אבל אין לי את הביטחון העצמי בשביל זה, אז אני החלטתי שברגע שאני ארגיש שיש לי מספיק ביטחון עצמי, אני אעשה את הדבר הזה בלי לחשוב יותר מדי. אז אני פשוט מעודדת את עצמי לעשות דברים שיעלו לי את הביטחון, פשוט לקחת צעד קדימה ולראות מה יקרה ובסוף אני רואה שזה לא עד כדי כך נורא.
וכמו שאמרתי, תנסי לשים לעצמך מטרות, וזה ממש תלוי בדברים שאת אוהבת לעשות. אני פתחתי מחברת ציורים, והחלטתי לצייר כל יום ציור אחד לפחות, ואם אני רוצה, גם לכתוב את החוויות שלי מאותו היום בנקודות קטנות.
בנוסף, גם התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי. וזה התחיל להיות משהו שאני מחכה לו כל השבוע. פשוט לדעת שיש מקום שבו אני יכולה לפתוח את מה שאני מרגישה ויתנו לי עצות להתמודדות.
את לאו דווקא צריכה ללכת לטיפול פסיכולוגי, פשוט למצוא לעצמך מישהו שאת יכולה לדבר איתו.
זו יכולה להיות חברה, או אמא, או אחות...
יש הרבה סיכויים שחברה שלך חווה אותו הדבר כמוך, ואם תהיה לך שותפה לבעיה את תרגישי הרבה יותר בטוחה ותוכלי להבין שאת לא לבד.
גם אני בזמן האחרון מרגישה יאוש מהבית ספר. אני מרגישה שאין טעם לכלום והשיעמום מייסר אותי. אני כל הזמן מחכה להפסקה כדי לצייר או ולשמוע מוזיקה, ובנוסף לזה גם מרגישה חוסר יחס מצד התלמידים והמורים, אבל מצד שני אני גם ממש נהנת להיות לבד. אני מרגישה מאוד רגועה ובטוחה עם המחשבות והרעיונות של עצמי.
כן יש לי חברות ואני מאוד אוהבת אותן, זה פשוט שעם החברה היחידה שהיתה איתי בכיתה נוצר מן ריחוק והקשר הפך ללא עמיד במיוחד, יש לי גם שתי חברות מהכיתה השנייה, אבל גיליתי שלהיות לבד זה כל כך הרבה יותר נוח מלהיות עם אנשים. שמתי לב שברגע שאני עם חברות או אנשים בכללי, אני מוציאה הרבה אנרגיה ומאמץ רגשי, לא שזה רע, זה פשוט פחות נוח מלהיות לבד, וכל מה שאני רוצה כרגע זה להפוך את הקשר עם החברה שלי לחזק יותר.
כן, זהו.
אז בינתיים תנסי להעסיק את עצמך, לעשות דברים שאת אוהבת, תציבי מטרות, אל תלחיצי את עצמך וזהו.
ואם יש לך מישהו לדבר איתו, תעשי את זה.
רוצה לדבר בפרטי?

שואל השאלה:
אני בתיכון ותודה❤

שואל השאלה:
אני מרגישה שאני צריכה פסיכולוגית , אבל כאילו זה ממש מוזר לבקש מההורים , כי הם לא מכירים אותי ככה...

שלום אנונימית, מה שלומך? נשמע שאת עוברת תקופה לא קלה. בת כמה את? את כותבת שאת מרגישה שאת נמצאת במצב נפשי לא טוב, שאין לך ביטחון ואת נמנעת מללכת לבית הספר. האם קרה משהו ספציפי שהוביל לתחושות האלו? בבית הספר או בכל מקום אחר? לפעמים כאשר אנחנו נמצאים במצב רוח ירוד, כל המסביב גם אם הוא לא קשור נראה לנו רע, והכל מועצם. האם שיתפת מישהו במה שעובר עלייך? חשוב שלא תישארי בזה לבד. אני מתנדבת בעמותת עלם בתוכנית שמלווה בני נוער וצעירים ברשתות החברתיות. אפשר לדבר איתנו על הכל ואפילו להישאר אנונימים. הייתי רוצה להזמין אותך לדבר איתי על התחושות שאת חווה ומה הוביל אליהן, כדי שביחד נוכל לחשוב מה אפשר לעשות, אפשר לדבר איתנו בהודעות הפרטיות כאן, במייל שלנו [email protected] או באינסטגרם/טיקטוק שלנו nayedet.digital. מחכה לך, תמר.

יקרה,
מהדברים שכתבת עולה תחושת רפיון ותשישות, מין עייפות נפשית שעוטפת אותך ואנרגיות מרוקנות. נראה שאין בסביבתך שום אדם שיכול לעזור לך להטעין אותן בחזרה. ייתכן שאת חווה לאחרונה עצב ודכדוך וזה מדאיג אותך. את ככל הנראה רוצה לצאת מזה אבל לא יודעת איך. אולי את מבקשת למצוא נקודת אור שתצית בך שוב חיוניות, מוטיבציה, חשק ללכת לבית הספר, לפגוש חברות, לדבר, ללמוד, לחייך..

יקרה, נראה שלא קל להישאר עם התחושות האלה לבד. ייתכן שיש מישהו שיוכל להיות שם למענך לאוזן קשבת, שניתן יהיה לשתף בתחושות שאת חווה..

אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכלי, אם תרצי בכך, לשתף את אחד ממתנדבנו שיקשיב למה שתבחרי להביא וינסה להיות שם בשבילך.

שלך,
מתנדבת סה"ר.