הלו, אני חושבת שזה סוג של פריקה, כנסו אם את רוצים.

נשארתי ללא חברים-
אני פאקינג לבד.
יש לי רק אחת, אבל כשהיא לא יכולה להיות שם, אני לגמרי לבד,
וזה חרא של תקופה,
ואני גם לא יכולה להעמיס עליה הכל,
עכשיו בואו אספר לכם את הסיפור,
אני והיא ניתקנו קשר לפני חודשיים, והיו לי עוד 2 חברות, ששנאו אותה,
ממש יום לפני הבית ספר הבנתי כמה קשה לי בלעדיה, אז שלחתי לה הודעה, נפגשנו, וחזרנו לקשר.
עכשיו סיפרתי לחברות שלי בצורה מאןד רגילה, היינו אמורות להיפגש, אמרתי להן שאני הולכת לסידורים אז שיפגשו שתיהן,
ממילא אחת מהן עשתה לי טובה בכלל,
הייתה אמורה לבוא אליי ולא באה,
אז נפגשתי עם החברה ואז אמרתי להן שאני איתה, הן רבו איתי וקראו לי שקרנית, כי אמרתי שיש לי סידורים,
ובאמת היה לי, רק שעשיתי אותם עם אותה חברה.
עכשיו באותו יום, ניתקתי קשר עם אחת מהן, ועם השנייה היו לנו ריבים שנמשכו כמעט שבועיים, עד שלבסוף היה ריב אחד גדול, והפסקנו לדבר,
יום למחרת היא המשיכה משום מקום את הריב (כמעט ובטוחה שאותה חברה שלפני, זאתי שניתקנו קשר עוד בריב הראשון, דיברה איתי באותו ריב עם החברה השנייה, אני יודעת שזה מתסבך)
ומאז לא דיברנו, ולא אשקר, היא חסרה לי.
אבל היא הייתה בצד של ההיא, וגרמה לי לא לסמוך עליה.
עכשיו הן היו כל החברות שלי, ואיבדתי אותן בשביל חברה אחת, שהיא כמו אחות. רק לא אותו דם.
אני לא מתחרטת, ממש לא. אבל דברים יכלו להיות אחרת, כי עכשיו אני לבד.
תודה לכם אם הקשבתם, הייתי צריכה לשתף3>