מה החרדה החברתית גורמת לכם להרגיש?

קושי חזק, אי ביטחון אפילו קצת דיכאון וגורמת לי להתרחק מכולם ועוד מלא שאני לא יכולה להסביר

התגברתי על חרדה חברתית
אבל סבלתי ממנה רוב החיים שלי
והאמת שהחרדה גרמה לי ממש לחשוב שאני אוהבת להיות לבד ושאני לא צריכה חיי חברה.
להיות לבד היה הקומפורט זון שלי ונהנתי מזה ולא ראיתי את זה כדבר מזיק, להפך חשבתי שלצאת מהבית ולדבר עם אנשים זה מה שיזיק לי
זה סגר אותי בבית לבד לכל חיי הנעורים שלי
ורק אחרי שהתגברתי על החרדה החברתית
והתחלתי לצאת ולהכיר חברים הבנתי כמה שהשנים הכי יפות שלי התבזבזו על להירקב בחדר

שואל השאלה:
לצאת לעבוד למשל זה מה שהוציא אותך מהחרדה?

בידיוק!! אבל לצערי עדיין קשה לי להתמודד

כןן
פרשתי מבית ספר בגלל חרדה חברתית
אמא שלי לחצה עליי לעבוד
מהעבודה הראשונה שלי פיטרו אותי בתוך שבועיים כי פשוט קפאתי ובכיתי כשהייתי צריכה לדבר עם לקוחות.
שנה שלמה ולא יצאתי מהחדר עד שהיה לי מספיק אומץ לחפש עבודה חדשה
וככ פחדתי שוב פעם מההשפלה הזאת שיפטרו אותי שכבר על היום הראשון בעבודה בהתלמדות שלי כבר התחלתי לדבר עם לקוחות כאילו בחיים לא היו לי חרדות חברתיות.
תמיד יהיו איתי שאריות של החרדה החברתית
זאת אומרת שאני לא יודעת להחזיק סמול טוק עם לקוח למשל, אני לא יכולה לבוא ללקוח ולספר לו על ההנחות שיש, אני לא יכולה לבוא ללקוח ולהגיד לו שעשיתי טעות והוא חייב לי כסף, זה דברים קטנים כאלה שמביכים אותי
ובחיים לא אתגבר עליהם
אבל אפשר לחיות עם זה תאמינו לי

ששופטים אותי

גם אני מרגישה שזה משפיע עליי וקשה לי מאוד להיות בבית ספר

בדר"כ היא גורמת לי להרגיש חרדה חברתית

בדידות בשגרה. פחות עצוב לי מאשר אנשים אחרים שהם בודדים כי אצלי זה כבר המון זמן. התרגלתי לזה כבר. אין לי את הכלים החברתיים שיש לכל מי שאין לו חרדה חברתית.

חוסר שקט כזה כאילו אני מכריחה את עצמי לדבר עם אנשים אחרים כי אני יודעת שאני בסך הכול נהנת להיות בחברת אנשים אחרים ולהכיר חברים חדשים והכול אבל אני נכנסת לחרדה רק משיחות ממש קטנות עד לרמה שכבר אין לי תקווה בזה שאני יצליח להתמודד עם זה, אבל בסך הכול זה לא הדבר הכי נוראי שיש אני בטוחה שיש מלא דברים יותר גרועים מחרדה חברתית אפשר להתמודד עם זה רק צריך לעשות מאמץ.

עצב:(