אנשים עם חרדה חברתית , גם את מרגישים ככה אחרי סוף יום בבית ספר?

תמיד ולא רק אחרי בית ספר. מבינה אותך מאוד

כן
כאילו לקחו אותי ובעטו בי 100 פעמים

זה מרגיש בייסיקלי כמו לסיים מרתון, כל היום המוח פועל ואין רגע אחד שאני רגועה ואין עליי לחץ. כמו אחרי מאמץ מכל האנשים מסביב

אני מקווה שיהיה יותר מודעות לחרדה חברתית

שואל השאלה:
איך מתמודדים עם זה?
אין לי שקט נפשי והמוח שלי לא מפסיק לחשוב

פשוט מתמודדים, אפשר לנסות לקבל טיפול מאנשי מקצוע אם את חושבת שזה יקל עלייך אבל בסופו של דבר זה גם עבודה שלך עם עצמך. למצוא את הדבר הזה שירגיע אותך מהאינטראקציות החברתיות, אם זה לצאת לעשר דק ולהיות לבד או במקרה שלי יש לי חבר טוב שאיתו אני מרגישה בנוח אז אני יושבת איתו ועושה איתו עבודות וזה מרגיע אותי.

שואל השאלה:
הדבר היחידי שגורם לי להיות רגועה זה לחזור לבית , בשניה שאני נכנסת לבית כל ההרגשות הרעות האלו נעלמות .
אפילו מוזיקה לא עוזרת לי כי אני עסוקה במה כולם חושבים עליי ואיך אני נראת מהצד .
אין לי חברים , אפילו לא אחד שאני מרגישה איתו בנוח .
בקיצור אני מקרה אבוד.

אף אחד הוא לא מקרה אבוד, זאת בעיה שיש לה פיתרון, נסי לקבל טיפול, לי זה עזר לפחות. אם את רוצה לדבר אם מישהו את מוזמנת

שואל השאלה:
^ אני לא חושבת שלמישהו יש חרדה חברתית ברמה גבוהה כמו שלי .
אפילו ילדה מהכיתה שלי שסבלה בשנים קודמות מחרדה חברתית היא טיפה התגברה על זה ויש לה חברים אבל אני לא חושבת שאני מסוגלת לעשות את הדרך שהיא עשתה כדי להתגבר על החרדה שלה.

תמיד אחרי בית ספר אני מרגישה מתה

שומע את התשישות שהחרדה מביאה איתה, כי כל היום רצות מחשבות בראש, כי את צריכה להיות דרוכה ומוכנה, את מתארת תחושה שכל הזמן מסתכלים עלייך,
מתאר לעצמי שלא פשוט לקום כל בוקר לתחושות שאלו החוויות שאת הולכת לחוות היום, ובכל זאת את תופסת את עצמך ומנסה מחדש בבית הספר את קמה למאבק שלך עם עצמך, כל בוקר מחדש מנסה שוב כמה כוחות ומסירות נדרשים כדי להתמיד ככה, להסתכל לבעיה בעיניים ולהמשיך להתמודד באומץ..

אני כותב לך כמתנדב בסה"ר - סיוע והקשבה ברשת.
מזמין אותך אלינו לצ'אט לפרוק ולהתייעץ, לחשוב ביחד באילו כלים להשתמש בשביל שיהיה לך המענה שאת זקוקה לו.