6 תשובות
בסד שלום לכולם . "ואספת דגנך תירושך ויצהרך" (דגן שמן ויין), "ולבהמתך", "כי תמכור..." "תיעשה מלאכה" ועוד. כלומר התורה מציירת את דמותו של יהודי בארץ כחקלאי בענפים שונים, כסוחר, וכייצרן. שקוע היטב בעולם הזה, ואיך, אם כך, היא דורשת: " קדושים תהיו" (קדוש= מופרש, מובדל)? תשובה: כידוע וכמפורסם אנחנו בנויים מגוף (כולל נפש המפעילה אותו כמו כל בהמה) וכן מנשמה. הגוף - ידוע..., בנשמה נמצא את האישיות שלנו. כל העולם הערכי שלנו, טוב ורע, אמת ושקר, אמונה ה', תורה, מצוות ומעשים טובים, נתינת משמעות לעיסוקי הגוף וכו'. מה יותר חשוב בעינינו, הגוף או הנשמה? בוודאי הנשמה. (מי גדול, גוף חלש ואישיות זוהרת או ההיפך?) לפי זה היינו צריכים למצוא עצמנו עוסקים בעיקר ברוחניות, תיקון הנשמה, אמונה וביטחון, לימוד וכו', ובד"כ המצב הפוך! תשובה: הנקודה היא לא כמות ההשקעה, אלא מתן החשיבות. צריך לעסוק בעולם החומר וגם בעולם הרוח, לפי היכולת, אך בתודעה צריך להחשיב את הרוח, שכן היא נצחית בעוד שהגוף זמני. וזו הדרישה "קדושים תהיו". תתעסקו גם ברוח! מי *שישים על לבו* את חשיבות הרוח, הוא גם ימצא לו זמן ורצון!! החומר מושך בהכרח, והוא גם חיוני וטוב. כולנו גם נותנים מקום *גם* לרוח, כגון שבת תפילות, מצוות שונות ועוד. המלחמה היא לתת יותר מקום לרוח *בתודעה*, כל אחד לפי דרגתו, ואז גם בימות השבוע נמצא יותר זמן ונרצה יותר לעסוק ברוח מעט או הרבה, ובאופן טבעי יבוא גם איזון נכון יותר בין ההשקעות השונות. גם העיסוק בחומר מקבל משמעות אחרת כשעוסקים ברוח. ה' יזכנו לראות במקום בו הרוח והחומר נפגשים - בית המקדש, שיבב"א. שבת שלום. באהבה, סאבא. קדושים, ג' אייר, 6:47 8:06.
כן בטח! (:
בפרשת קדושים כתוב "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" כלומר יש לנו ציווי מצד אחד לא לשנוא אנשים מעם ישראל ומהצד השני יש לנו מצווה להוכיח אותם כלומר אם יש יהודי שעושה עבירה - צריך לומר לו שזה אסור ולכאורה התוכחה נראית כאילו היא באה ממידת הדין כי צריך להתמקד ברע שהאדם עשה אבל האמת היא לא ככה אלא האמת היא כמו שאמר שלמה המלך במשלי "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת: נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא" כלומר התוכחה בשורש שלה - היא דבר טוב שבא ממידת החסד והיא אהבה גמורה לאותו אדם ורק בחיצוניות היא נראית כמידת הדין בגלל שהאדם צריך לשנות את המעשים הרעים שלו
דווקא בגלל שמצוות התוכחה נוגעת בשני דברים שהם הפכים בתכונות שלהם המצווה הזאת היא מצווה מאוד קשה שמצריכה דיוק כדי שמצד אחד המוכיח לא יהיה נוקשה מדיי ומהצד השני שהמוכיח לא יהיה וותרן אלא שהוא ימצא את דרך האמצע ויצליח שמצד אחד לשדר לחוטא אהבה וחסד כלפיו ומהצד השני להעביר לחוטא ביקורת נכונה כדי שהחוטא יתעורר לחזור בתשובה שלמה והעניין של שילוב מידת החסד ומידת הדין הוא חשוב נורא כדי להבין את המהות של התוכחה את המטרות שלה ואת הדרכים הנכונות להוכיח
נקודת המוצא של התוכחה היא הטוב שיש באדם ולא הרע שבו כמו ששלמה המלך אמר "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת" כלומר התוכחה היא אהבה מסותר כלומר לפני שהאדם מוכיח את חבירו הוא צריך לקחת לעצמו רגע ולהתבונן על אותו אדם ולשאול את עצמו "מה אני חושב עליו? איך אני *באמת* רואה אותו?" בשביל שהמטכיח יעורר את האהבה שיש לו כלפי אותו חוטא כי זה שורש תהליך התוכחה כי מי שלא רואה את הטוב הגנוז שיש בחוטא עצמו לא יכול בכלל להתחיל להוכיח אותו וזה העניין של אהבה "מסותרת" כי בכל יהודי ויהודי יש טוב גנוז שרק צריך לצאת לפועל וזה מה שקורה על ידי התוכחה כי הרע זה דבר גלוי שידוע לא רק לסובבים של החוטא אלא גם לחוטא בעצמו כמו שכתוב במשלי "לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ" ובגלל זה המוכיח חייב לצאת מנקודת הנחה שגם החוטא בעצמו יודע מה החטאים שלו כי כשאדם מנסה להוכיח אדם אחר במטרה להראות לו את החטאים שלו - זה עלול ליצור רק נזק כי האדם מודע לחטאים שלו וכשמוכיחים אותו בצורה הזאת זה יכול לגרום לו לריסוק האמון העצמי בטוב הגנוז שבו לכן גם כשמראים לחוטא את החטאים שלו חייב להיות רק אמצעי *ולא* מטרה
כמו שאמרנו מקודם שורש התוכחה והמטרה שלה זה אהבה כלומר להסתכל על הצדדים החיוביים שבאדם ואותם צדדים חיוביים שיש באדם הם בבחינת נסתר לעומת החטאים שהם בבחינת נגלה ובגלל זה לאותו חוטא קשה לראות את זה שהוא האמיתי טוב גמור ולא רע ודווקא בגלל זה האדם שמוכיח חייב להיות אדם שמצליח לראות את הטוב בכל בני האדם כי הוא מצליח לראות בחוטא כל כך הרבה טוב עד כדי כך שהרע שהחוטא עשה לא משפיע על הראייה של המוכיח כלפיו ועדיין למוכיח יש אהבה חזקה מאוד כלפי החוטא בגלל שהמוכיח יודע שהרע הזה הוא רק משהו זמני וזה לא חלק מהטבע האמיתי של אותו חוטא ומכאן יוצא שלא מספיק רק אהבה כלפי החוטא אלא אהבה עמוקה שרואה את הטוב במציאות ולא את הרע במציאות כי דווקא מתוך הראייה הזאת של הטוב במציאות ולא של הרע במציאות החוטא רוצה מעצמו לסלק את הרע דווקא בגלל שהרע הוא משהו חיצוני אליו והרע הזה הוא לא חלק ממנו ובזכות אותה תוכחה נכונה ומדוייקת החוטא רק ירצה למצוא יותר ויותר מהטוב הגנוז שנמצא בתוכו כי התוכחה באה לגלות לאדם שיש בו את הפוטנציאל לטוב גנוז ועצום והוא רק צריך לגלות אותו וככה הוא יחזור לאביו שבשמיים
שבעזרת השם נזכה לראות את הטוב שיש בנו ושיש באחרים שנזכה לראות את המציאות המתוקנת ושנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
בפרשת קדושים כתוב "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" כלומר יש לנו ציווי מצד אחד לא לשנוא אנשים מעם ישראל ומהצד השני יש לנו מצווה להוכיח אותם כלומר אם יש יהודי שעושה עבירה - צריך לומר לו שזה אסור ולכאורה התוכחה נראית כאילו היא באה ממידת הדין כי צריך להתמקד ברע שהאדם עשה אבל האמת היא לא ככה אלא האמת היא כמו שאמר שלמה המלך במשלי "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת: נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא" כלומר התוכחה בשורש שלה - היא דבר טוב שבא ממידת החסד והיא אהבה גמורה לאותו אדם ורק בחיצוניות היא נראית כמידת הדין בגלל שהאדם צריך לשנות את המעשים הרעים שלו
דווקא בגלל שמצוות התוכחה נוגעת בשני דברים שהם הפכים בתכונות שלהם המצווה הזאת היא מצווה מאוד קשה שמצריכה דיוק כדי שמצד אחד המוכיח לא יהיה נוקשה מדיי ומהצד השני שהמוכיח לא יהיה וותרן אלא שהוא ימצא את דרך האמצע ויצליח שמצד אחד לשדר לחוטא אהבה וחסד כלפיו ומהצד השני להעביר לחוטא ביקורת נכונה כדי שהחוטא יתעורר לחזור בתשובה שלמה והעניין של שילוב מידת החסד ומידת הדין הוא חשוב נורא כדי להבין את המהות של התוכחה את המטרות שלה ואת הדרכים הנכונות להוכיח
נקודת המוצא של התוכחה היא הטוב שיש באדם ולא הרע שבו כמו ששלמה המלך אמר "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת" כלומר התוכחה היא אהבה מסותר כלומר לפני שהאדם מוכיח את חבירו הוא צריך לקחת לעצמו רגע ולהתבונן על אותו אדם ולשאול את עצמו "מה אני חושב עליו? איך אני *באמת* רואה אותו?" בשביל שהמטכיח יעורר את האהבה שיש לו כלפי אותו חוטא כי זה שורש תהליך התוכחה כי מי שלא רואה את הטוב הגנוז שיש בחוטא עצמו לא יכול בכלל להתחיל להוכיח אותו וזה העניין של אהבה "מסותרת" כי בכל יהודי ויהודי יש טוב גנוז שרק צריך לצאת לפועל וזה מה שקורה על ידי התוכחה כי הרע זה דבר גלוי שידוע לא רק לסובבים של החוטא אלא גם לחוטא בעצמו כמו שכתוב במשלי "לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ" ובגלל זה המוכיח חייב לצאת מנקודת הנחה שגם החוטא בעצמו יודע מה החטאים שלו כי כשאדם מנסה להוכיח אדם אחר במטרה להראות לו את החטאים שלו - זה עלול ליצור רק נזק כי האדם מודע לחטאים שלו וכשמוכיחים אותו בצורה הזאת זה יכול לגרום לו לריסוק האמון העצמי בטוב הגנוז שבו לכן גם כשמראים לחוטא את החטאים שלו חייב להיות רק אמצעי *ולא* מטרה
כמו שאמרנו מקודם שורש התוכחה והמטרה שלה זה אהבה כלומר להסתכל על הצדדים החיוביים שבאדם ואותם צדדים חיוביים שיש באדם הם בבחינת נסתר לעומת החטאים שהם בבחינת נגלה ובגלל זה לאותו חוטא קשה לראות את זה שהוא האמיתי טוב גמור ולא רע ודווקא בגלל זה האדם שמוכיח חייב להיות אדם שמצליח לראות את הטוב בכל בני האדם כי הוא מצליח לראות בחוטא כל כך הרבה טוב עד כדי כך שהרע שהחוטא עשה לא משפיע על הראייה של המוכיח כלפיו ועדיין למוכיח יש אהבה חזקה מאוד כלפי החוטא בגלל שהמוכיח יודע שהרע הזה הוא רק משהו זמני וזה לא חלק מהטבע האמיתי של אותו חוטא ומכאן יוצא שלא מספיק רק אהבה כלפי החוטא אלא אהבה עמוקה שרואה את הטוב במציאות ולא את הרע במציאות כי דווקא מתוך הראייה הזאת של הטוב במציאות ולא של הרע במציאות החוטא רוצה מעצמו לסלק את הרע דווקא בגלל שהרע הוא משהו חיצוני אליו והרע הזה הוא לא חלק ממנו ובזכות אותה תוכחה נכונה ומדוייקת החוטא רק ירצה למצוא יותר ויותר מהטוב הגנוז שנמצא בתוכו כי התוכחה באה לגלות לאדם שיש בו את הפוטנציאל לטוב גנוז ועצום והוא רק צריך לגלות אותו וככה הוא יחזור לאביו שבשמיים
שבעזרת השם נזכה לראות את הטוב שיש בנו ושיש באחרים שנזכה לראות את המציאות המתוקנת ושנזכה לראות את הגאולה השלמה שתבוא על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:
צריך להיזהר בלהגיד לאחד לשני או לאנשים ''כפרה עליך'', ''ברית כרותה לשפתיים'' מה הפשט של ''כפרה עליך'' - אני הולך כפרה עליך. יש לך עוונות? אתה צריך חלילה למות?
כמה אדם צריך זיהרות שלא יגיד כפרה עליך על החבר, גם אם זה סלנג של דיבור. זה אסור. - הרב מאיר אליהו
-------------
איך אומרים שמע ישראל נכון?
מי שלא מכוון בכוונות של שמע ישראל, כאילו לא יצא ידי חובה, צריך לכוון/לזכור כשאומרים את השמע ישראל בכוונות, לוקח טיפה זמן לזכור, עניין של הרגל, וגם אפשר לעשות שמע ישראל עם עין אחת פתוחה בשביל לראות את הכוונות כדי לזכור לפעם הבאה:
"שמע ישראל" - קבל והבן ישראל כי ה' הוא אלוקינו.
"ה" - היה, הווה ויהיה, אדון הכל.
"אלוקינו" - תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם.
"ה" - היה, הווה ויהיה, אדון הכל.
"אחד":
א - ה' יחיד בעולמו.
ח - מושל בשבעת רקיעים שבשמיים ובארץ.
ד - מושל בארבעה רוחות העולם.
יכוון בקריאת שמע לקיים מצות עשה מדאורייתא.
(שו"ע סימן ה', סידור "קול אליהו").
בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו, לְעולָם וָעֶד:
וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלהֶיךָ. בְּכָל-לְבָבְךָ (יש 2 ל' מחוברות, צריך לעשות הפסקה של חצי שני בין בכל-ללבך כדי שלא תצא מילה אחת) וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּום עַל-לְבָבֶךָ: (שוב הפסקה של חצי שניה בגלל הל') וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם. בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאות עַל יָדֶךָ. וְהָיוּ לְטטָפת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזות בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:
וְהָיָה אִם שָׁמעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְותַי אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּום. לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלהֵיכֶם וּלְעָבְדו (לבטא את הע' שלא יצא ולאבדו חלילה) בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּו יורֶה וּמַלְקושׁ. וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ (הפרדה של חצי שניה בגלל הב') לִבְהֶמְתֶּךָ. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם. וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם (גם להדגיש את הע') אֱלהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף (הפסקה חצי שניה בין חרה ואף) יְהֹוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ. וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר יְהֹוָה נתֵן לָכֶם: וְשַׂמְתֶּם אֶת (הפרדה של חצי שניה בין ושמתם ואת, שלא יצא המילה מת חלילה) דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם (שוב הפסקה של חצי שניה בגלל הל') וְעַל נַפְשְׁכֶם. וּקְשַׁרְתֶּם אתָם (הפרדה של חצי שניה בין וקשרתם לאתם, שלא יצא מותם חלילה) לְאות עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוטָפת בֵּין עֵינֵיכֶם: וְלִמַּדְתֶּם אתָם (הפרדה של חצי שניה בין למדתם לאתם, שלא יצא מותם חלילה) אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם. בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזות בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע (לבטא את הע') יְהֹוָה לַאֲבתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם. כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ:
וַיּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדרתָם. וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אתו וּזְכַרְתֶּם אֶת (הפרדה של חצי שניה בין וזכרתם את, שלא יצא מת חלילה) כָּל מִצְות יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אתָם. וְלא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זנִים אַחֲרֵיהֶם: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ (להדגיש את הז') וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְותָי. וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלהֵיכֶם: אֲנִי יְהֹוָה אֱלהֵיכֶם אֲשֶׁר הוצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ (הפרדה חצי שניה אתכם מארץ, שלא יצא מחובר) מִצְרַיִם לִהְיות לָכֶם לֵאלהִים. אֲנִי יְהֹוָה אֱלהֵיכֶם: אֱמֶת:
--------
ר' חיים ויטאל בשערי-קדושה, כשהוא בא לברר מיהו ה''אני'' של האדם, כתב שהגוף וכל איבריו - לא הם האדם, לא זהו האני. והוכיח זאת מלשון הפסוק ''על בשר אדם לא ייסך'' (שמות ל, לב) - ''בשר אדם'', כלומר לא זהו האדם, אלא בשר של אדם.
ומיהו האדם בעצמו?
האדם באופן כללי נקרא ''נשמה''. האני של האדם היא נשמתו, חלק אלו-ק ממעל. ומדוע באמת נקרא האדם ''חלק אלו-ק ממעל''? יש בזה כמה בחינות, ונדבר מבחינה אחת.
נאמר: ''כי אני אני הוא ואין אלוקים עמדי'' (דברים לב, לט), ה''אני'' האמיתי הוא הקב''ה. הלל הזקן היה אומר: ''אם אני כאן הכל כאן'', וכפי שמוסבר על ידי מהמפרשים, ''אם אני כאן'' הכוונה לקב''ה.
''חלק אלו-ק ממעל'', כלומר: כשם שכביכול הקב''ה נקרא ''אני'', כך הנברא מרגיש את עצמו כ''אני''.
''חלק'' הוא חלק מהעצמות כביכול. הקב''ה ברא נבראים, וכשם שאצלו ית' יש ''אני'', כך הוא חידש מהלך של ''אני'' גם אצל הנבראים. ועבודת הנבראים היא, לגלות ולהכיר מיהו האני האמיתי - ''כי אני אני הוא ואין אלוקים עמדי'', מה שאתם, הנבראים, תופסים כ''אני'', באמת ''אני הוא''. אמיתת האני אינו אלא אחד - הוא יתברך שמו!
בשורות הבאות ננסה לבאר יותר בהרחבה את ענין מהות האני, ואת העבודה המוטלת על הנברא לבטל את האני ולגלות שאין אני אלא אחד.
דּוֹרֵנוּ מְכֻנֶּה בִּלְשׁוֹן חז"ל: "עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא". לַגּוּף אֵבָרִים בַּעֲלֵי תַּפְקִידִים רַבִּים: הַמֹּחַ, הָעֵינַיִם, הָאָזְנַיִם וְכוּ', וְהֶעָקֵב הִנּוֹ הַתַּחְתּוֹן בְּיוֹתֵר בְּגוּף הָאָדָם. נַמְשִׁיל אֶת מַהֲלַךְ הַהֲכָנָה לְתִקּוּן עוֹלַם הֶעָתִיד לִדְמוּת הָאָדָם. אֶת הַתַּפְקִידִים הַבְּכִירִים לְצֹרֶךְ הַתִּקּוּן שֶׁבִּבְחִינַת מֹחַ, עֵינַיִם, אָזְנַיִם, לֵב, כְּבָר עָשׂוּ קַדְמוֹנֵינוּ עֲנָקֵי הָרוּחַ, הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, נְבִיאִים, תַּנָּאִים, אָמוֹרָאִים, גְּאוֹנִים, רִאשׁוֹנִים, וְכֵן הָלְאָה. דּוֹרֵנוּ הִגִּיעַ לִבְחִינַת "עָקֵב". תַּפְקִיד הֶעָקֵב אֵינוֹ גְּאוֹנִי וּמַחְשַׁבְתִּי אֶלָּא פִיזִי, לַהֲלֹךְ אֶת כָּל הַקּוֹמָה גַּם כְּשֶׁיִּצְטָרֵךְ לִדְרֹךְ עַל גַּבֵּי רֶפֶשׁ וְטִיט.
תַּפְקִידֵנוּ כַּדּוֹר הַמְסַיֵּם לִשְׁמֹר תּוֹרָה וּמִצְווֹת מִתּוֹךְ אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה וּבְכֹחַ, וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ לְהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי כָּל הָרֶפֶשׁ וְהַטִּיט וְהַלִּכְלוּךְ הַסּוֹבֵב אוֹתָנוּ בְּלַעֲגָם וְלִגְלוּגָם, לִדְרֹךְ עַל כֻּלָּם וּלְהִשָּׁאֵר נֶאֱמָנִים לְתוֹרָה וּמִצְווֹת בְּלִי וִכּוּחִים שִׂכְלִיִּים, אֶת אָמָּנוּת הַשֵּׂכֶל כְּבָר עָשׂוּ בִּשְׁבִילֵנוּ קַדְמוֹנֵינוּ. יֵשׁ לָנוּ מַסְפִּיק עַל מִי לִסְמֹךְ, אֵין צֹרֶךְ לְהַתְחִיל אֶת הָעֲבוֹדָה מֵחָדָשׁ. הַמֻּטָּל עָלֵינוּ - לְבַצֵּעַ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ פְּשׁוּטָה וּתְמִימָה אֶת עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת, וּבְכָךְ נַחְתֹּם אֶת פְּעֻלַּת הַהֲכָנָה לִקְרַאת עוֹלָם מְתֻקָּן.
וְזוֹ הַסִּבָּה לְקֹשִׁי שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת בַּהַתְחָלָתִיּוּת שֶׁל הַיַּהֲדוּת, כְּמוֹ שַׁבָּת, תְּפִלִּין, טָהֳרָה וְכַדּוֹמֶה, כִּי תַּפְקִידֵנוּ לָתֵת אֶת הַבַּיִת, הַמִּשְׁפָּחָה, הָעֲבוֹדָה, הַכֹּל בִּשְׁבִיל קִיּוּם מִצְווֹת יְסוֹדִיּוֹת וּפְשׁוּטוֹת, וְהַנִּדְרָשׁ הוּא מְסִירוּת נֶפֶשׁ וּדְרִיכָה עַל כָּל הַבֹּץ וְהַטִּיט הַסּוֹבֵב שֶׁל כְּפִירָה וַעֲרָיוֹת הַמִּשְׁתּוֹלְלִים בָּרְחוֹב שֶׁלֹּא הָיוּ כְּמוֹתָם, וְנִסְיוֹנוֹת תְּכוּפִים וְתַקִּיפִים אֵלּוּ נוֹחֲתִים עָלֵינוּ כְּדֵי שֶׁנְּבַצַּע אֶת הַמֻּטָּל עָלֵינוּ בְּכֹחַ וּבִמְסִירוּת, וְלֹא בְּמֹחַ וּבְפִילוֹסוֹפְיָה.
כמה אדם צריך זיהרות שלא יגיד כפרה עליך על החבר, גם אם זה סלנג של דיבור. זה אסור. - הרב מאיר אליהו
-------------
איך אומרים שמע ישראל נכון?
מי שלא מכוון בכוונות של שמע ישראל, כאילו לא יצא ידי חובה, צריך לכוון/לזכור כשאומרים את השמע ישראל בכוונות, לוקח טיפה זמן לזכור, עניין של הרגל, וגם אפשר לעשות שמע ישראל עם עין אחת פתוחה בשביל לראות את הכוונות כדי לזכור לפעם הבאה:
"שמע ישראל" - קבל והבן ישראל כי ה' הוא אלוקינו.
"ה" - היה, הווה ויהיה, אדון הכל.
"אלוקינו" - תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם.
"ה" - היה, הווה ויהיה, אדון הכל.
"אחד":
א - ה' יחיד בעולמו.
ח - מושל בשבעת רקיעים שבשמיים ובארץ.
ד - מושל בארבעה רוחות העולם.
יכוון בקריאת שמע לקיים מצות עשה מדאורייתא.
(שו"ע סימן ה', סידור "קול אליהו").
בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו, לְעולָם וָעֶד:
וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלהֶיךָ. בְּכָל-לְבָבְךָ (יש 2 ל' מחוברות, צריך לעשות הפסקה של חצי שני בין בכל-ללבך כדי שלא תצא מילה אחת) וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּום עַל-לְבָבֶךָ: (שוב הפסקה של חצי שניה בגלל הל') וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם. בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאות עַל יָדֶךָ. וְהָיוּ לְטטָפת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזות בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:
וְהָיָה אִם שָׁמעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְותַי אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּום. לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלהֵיכֶם וּלְעָבְדו (לבטא את הע' שלא יצא ולאבדו חלילה) בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּו יורֶה וּמַלְקושׁ. וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ (הפרדה של חצי שניה בגלל הב') לִבְהֶמְתֶּךָ. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם. וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם (גם להדגיש את הע') אֱלהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף (הפסקה חצי שניה בין חרה ואף) יְהֹוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ. וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר יְהֹוָה נתֵן לָכֶם: וְשַׂמְתֶּם אֶת (הפרדה של חצי שניה בין ושמתם ואת, שלא יצא המילה מת חלילה) דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם (שוב הפסקה של חצי שניה בגלל הל') וְעַל נַפְשְׁכֶם. וּקְשַׁרְתֶּם אתָם (הפרדה של חצי שניה בין וקשרתם לאתם, שלא יצא מותם חלילה) לְאות עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוטָפת בֵּין עֵינֵיכֶם: וְלִמַּדְתֶּם אתָם (הפרדה של חצי שניה בין למדתם לאתם, שלא יצא מותם חלילה) אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם. בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזות בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע (לבטא את הע') יְהֹוָה לַאֲבתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם. כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ:
וַיּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדרתָם. וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אתו וּזְכַרְתֶּם אֶת (הפרדה של חצי שניה בין וזכרתם את, שלא יצא מת חלילה) כָּל מִצְות יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אתָם. וְלא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זנִים אַחֲרֵיהֶם: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ (להדגיש את הז') וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְותָי. וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלהֵיכֶם: אֲנִי יְהֹוָה אֱלהֵיכֶם אֲשֶׁר הוצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ (הפרדה חצי שניה אתכם מארץ, שלא יצא מחובר) מִצְרַיִם לִהְיות לָכֶם לֵאלהִים. אֲנִי יְהֹוָה אֱלהֵיכֶם: אֱמֶת:
--------
ר' חיים ויטאל בשערי-קדושה, כשהוא בא לברר מיהו ה''אני'' של האדם, כתב שהגוף וכל איבריו - לא הם האדם, לא זהו האני. והוכיח זאת מלשון הפסוק ''על בשר אדם לא ייסך'' (שמות ל, לב) - ''בשר אדם'', כלומר לא זהו האדם, אלא בשר של אדם.
ומיהו האדם בעצמו?
האדם באופן כללי נקרא ''נשמה''. האני של האדם היא נשמתו, חלק אלו-ק ממעל. ומדוע באמת נקרא האדם ''חלק אלו-ק ממעל''? יש בזה כמה בחינות, ונדבר מבחינה אחת.
נאמר: ''כי אני אני הוא ואין אלוקים עמדי'' (דברים לב, לט), ה''אני'' האמיתי הוא הקב''ה. הלל הזקן היה אומר: ''אם אני כאן הכל כאן'', וכפי שמוסבר על ידי מהמפרשים, ''אם אני כאן'' הכוונה לקב''ה.
''חלק אלו-ק ממעל'', כלומר: כשם שכביכול הקב''ה נקרא ''אני'', כך הנברא מרגיש את עצמו כ''אני''.
''חלק'' הוא חלק מהעצמות כביכול. הקב''ה ברא נבראים, וכשם שאצלו ית' יש ''אני'', כך הוא חידש מהלך של ''אני'' גם אצל הנבראים. ועבודת הנבראים היא, לגלות ולהכיר מיהו האני האמיתי - ''כי אני אני הוא ואין אלוקים עמדי'', מה שאתם, הנבראים, תופסים כ''אני'', באמת ''אני הוא''. אמיתת האני אינו אלא אחד - הוא יתברך שמו!
בשורות הבאות ננסה לבאר יותר בהרחבה את ענין מהות האני, ואת העבודה המוטלת על הנברא לבטל את האני ולגלות שאין אני אלא אחד.
דּוֹרֵנוּ מְכֻנֶּה בִּלְשׁוֹן חז"ל: "עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא". לַגּוּף אֵבָרִים בַּעֲלֵי תַּפְקִידִים רַבִּים: הַמֹּחַ, הָעֵינַיִם, הָאָזְנַיִם וְכוּ', וְהֶעָקֵב הִנּוֹ הַתַּחְתּוֹן בְּיוֹתֵר בְּגוּף הָאָדָם. נַמְשִׁיל אֶת מַהֲלַךְ הַהֲכָנָה לְתִקּוּן עוֹלַם הֶעָתִיד לִדְמוּת הָאָדָם. אֶת הַתַּפְקִידִים הַבְּכִירִים לְצֹרֶךְ הַתִּקּוּן שֶׁבִּבְחִינַת מֹחַ, עֵינַיִם, אָזְנַיִם, לֵב, כְּבָר עָשׂוּ קַדְמוֹנֵינוּ עֲנָקֵי הָרוּחַ, הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, נְבִיאִים, תַּנָּאִים, אָמוֹרָאִים, גְּאוֹנִים, רִאשׁוֹנִים, וְכֵן הָלְאָה. דּוֹרֵנוּ הִגִּיעַ לִבְחִינַת "עָקֵב". תַּפְקִיד הֶעָקֵב אֵינוֹ גְּאוֹנִי וּמַחְשַׁבְתִּי אֶלָּא פִיזִי, לַהֲלֹךְ אֶת כָּל הַקּוֹמָה גַּם כְּשֶׁיִּצְטָרֵךְ לִדְרֹךְ עַל גַּבֵּי רֶפֶשׁ וְטִיט.
תַּפְקִידֵנוּ כַּדּוֹר הַמְסַיֵּם לִשְׁמֹר תּוֹרָה וּמִצְווֹת מִתּוֹךְ אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה וּבְכֹחַ, וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ לְהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי כָּל הָרֶפֶשׁ וְהַטִּיט וְהַלִּכְלוּךְ הַסּוֹבֵב אוֹתָנוּ בְּלַעֲגָם וְלִגְלוּגָם, לִדְרֹךְ עַל כֻּלָּם וּלְהִשָּׁאֵר נֶאֱמָנִים לְתוֹרָה וּמִצְווֹת בְּלִי וִכּוּחִים שִׂכְלִיִּים, אֶת אָמָּנוּת הַשֵּׂכֶל כְּבָר עָשׂוּ בִּשְׁבִילֵנוּ קַדְמוֹנֵינוּ. יֵשׁ לָנוּ מַסְפִּיק עַל מִי לִסְמֹךְ, אֵין צֹרֶךְ לְהַתְחִיל אֶת הָעֲבוֹדָה מֵחָדָשׁ. הַמֻּטָּל עָלֵינוּ - לְבַצֵּעַ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ פְּשׁוּטָה וּתְמִימָה אֶת עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת, וּבְכָךְ נַחְתֹּם אֶת פְּעֻלַּת הַהֲכָנָה לִקְרַאת עוֹלָם מְתֻקָּן.
וְזוֹ הַסִּבָּה לְקֹשִׁי שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת בַּהַתְחָלָתִיּוּת שֶׁל הַיַּהֲדוּת, כְּמוֹ שַׁבָּת, תְּפִלִּין, טָהֳרָה וְכַדּוֹמֶה, כִּי תַּפְקִידֵנוּ לָתֵת אֶת הַבַּיִת, הַמִּשְׁפָּחָה, הָעֲבוֹדָה, הַכֹּל בִּשְׁבִיל קִיּוּם מִצְווֹת יְסוֹדִיּוֹת וּפְשׁוּטוֹת, וְהַנִּדְרָשׁ הוּא מְסִירוּת נֶפֶשׁ וּדְרִיכָה עַל כָּל הַבֹּץ וְהַטִּיט הַסּוֹבֵב שֶׁל כְּפִירָה וַעֲרָיוֹת הַמִּשְׁתּוֹלְלִים בָּרְחוֹב שֶׁלֹּא הָיוּ כְּמוֹתָם, וְנִסְיוֹנוֹת תְּכוּפִים וְתַקִּיפִים אֵלּוּ נוֹחֲתִים עָלֵינוּ כְּדֵי שֶׁנְּבַצַּע אֶת הַמֻּטָּל עָלֵינוּ בְּכֹחַ וּבִמְסִירוּת, וְלֹא בְּמֹחַ וּבְפִילוֹסוֹפְיָה.
*פרשת קדושים / ויקרא*
*בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ* (יט.טו)
"אמר משה לפניו :
רבונו של עולם יודע אני שאתה אוהב את בניך ואין אתה מבקש אלא מי שילמד עליהן סנגוריא"
(מדרש דברים רבה ג'.טו)
ורש"י אומר
"הוי דן את כל האדם לכף זכות" ..
אפילו לעצמינו !
שלפעמים האדם מחמיר עם עצמו יתר על המידה
ואומר *הבעש"ט הקדוש* :
מסופר שכאשר בא *נתן הנביא* להוכיח את *דוד המלך* פתח ואמר לו בדרך משל :
"שני אנשים היו בעיר אחת
אחד עשיר ואחד רש
לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד
ולרש כבשה אחת קטנה.
ויבוא העשיר ויקח את כבשת הרש היחידה שהיתה לו..
מששמע זאת דוד נזדעזע וחרץ מיד את משפטו של העשיר :
בן מוות הוא !
אז גילה נתן לדוד : אתה האיש !
כך נוהגים בשמים לגבי כל אדם
כשבאים לדון אותו על עבירה שעשה מראים לו את אותה העבירה אצל אדם אחר
רק בצורה אחרת ..
והוא מזדעזע ואומר 'ראוי שיעשו לו כזאת וכזאת ..' ובכך חורץ את גורלו.
לפיכך אמרו חכמינו *הוי דן את כל האדם לכף זכות*
אל תמהר לחרוץ גורל חברך
ואל תדין אותו עד שתגיע למקומו
כי מראים לך אצל חברך כדי שתדון אותו כיון שכבר הגעת למקומו ועשית כמוהו כך או אחרת..
והמשפט אשר תחרוץ עליו
יהיה משפטך שלך
ואם תדון אותו לכף זכות
הרי אתה מיטיב עימו
וגומל טובה עם .. עצמך"
(מעיש"ת ג. קיד-קטו)
ואם ללמד זכות על האדם הפרטי נאמר
קל וחומר על כלל ישראל
ודרכו של בורא עולם לראות את הטוב שבמעשים של עם ישראל
ומצווה אותנו כל כך.. 'מה אני קדוש אף אתם היו קדושים אפילו במחשבותיכם'
ויהי רצון שנזכה לעין טובה
ולב טוב המלמד סניגוריא
על כל אחד מעם ישראל
כמו *רבי לוי יצחק מברדיצ'ב*
שנקרא סניגורם של ישראל
חודש טוב ומבורך (חמישי)
שבת שלום
רחלה דחליקה
הדלקת נרות
ירושלים 18:50
באר שבע 19:07
תל אביב 19:06
חיפה 18:58
צאת השבת רבנו תם 20:45
לעילוי נשמת אבינו יעקב ובתיה בני רחל וששון עליהם השלום
ולע"נ רחלי (רוחה) בת לאה
וכל הנפטרים והנרצחים על קדושת שמך ת.נ.צ.ב ה
ולהחזרת החטופים
לקחתי מקבוצה שאני נמצאת בה תהנה (:
*בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ* (יט.טו)
"אמר משה לפניו :
רבונו של עולם יודע אני שאתה אוהב את בניך ואין אתה מבקש אלא מי שילמד עליהן סנגוריא"
(מדרש דברים רבה ג'.טו)
ורש"י אומר
"הוי דן את כל האדם לכף זכות" ..
אפילו לעצמינו !
שלפעמים האדם מחמיר עם עצמו יתר על המידה
ואומר *הבעש"ט הקדוש* :
מסופר שכאשר בא *נתן הנביא* להוכיח את *דוד המלך* פתח ואמר לו בדרך משל :
"שני אנשים היו בעיר אחת
אחד עשיר ואחד רש
לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד
ולרש כבשה אחת קטנה.
ויבוא העשיר ויקח את כבשת הרש היחידה שהיתה לו..
מששמע זאת דוד נזדעזע וחרץ מיד את משפטו של העשיר :
בן מוות הוא !
אז גילה נתן לדוד : אתה האיש !
כך נוהגים בשמים לגבי כל אדם
כשבאים לדון אותו על עבירה שעשה מראים לו את אותה העבירה אצל אדם אחר
רק בצורה אחרת ..
והוא מזדעזע ואומר 'ראוי שיעשו לו כזאת וכזאת ..' ובכך חורץ את גורלו.
לפיכך אמרו חכמינו *הוי דן את כל האדם לכף זכות*
אל תמהר לחרוץ גורל חברך
ואל תדין אותו עד שתגיע למקומו
כי מראים לך אצל חברך כדי שתדון אותו כיון שכבר הגעת למקומו ועשית כמוהו כך או אחרת..
והמשפט אשר תחרוץ עליו
יהיה משפטך שלך
ואם תדון אותו לכף זכות
הרי אתה מיטיב עימו
וגומל טובה עם .. עצמך"
(מעיש"ת ג. קיד-קטו)
ואם ללמד זכות על האדם הפרטי נאמר
קל וחומר על כלל ישראל
ודרכו של בורא עולם לראות את הטוב שבמעשים של עם ישראל
ומצווה אותנו כל כך.. 'מה אני קדוש אף אתם היו קדושים אפילו במחשבותיכם'
ויהי רצון שנזכה לעין טובה
ולב טוב המלמד סניגוריא
על כל אחד מעם ישראל
כמו *רבי לוי יצחק מברדיצ'ב*
שנקרא סניגורם של ישראל
חודש טוב ומבורך (חמישי)
שבת שלום
רחלה דחליקה
הדלקת נרות
ירושלים 18:50
באר שבע 19:07
תל אביב 19:06
חיפה 18:58
צאת השבת רבנו תם 20:45
לעילוי נשמת אבינו יעקב ובתיה בני רחל וששון עליהם השלום
ולע"נ רחלי (רוחה) בת לאה
וכל הנפטרים והנרצחים על קדושת שמך ת.נ.צ.ב ה
ולהחזרת החטופים
לקחתי מקבוצה שאני נמצאת בה תהנה (:
יש לי משהו מוכן מראש לגבי הפסוק 'הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא' (ויקרא י"ט פס' י"ז) מצרף קישור.
יש לי משהו פשוט.. אך מחזק
באיזו יד מחזיקים את הכוס כדי לברך?, ימין
באיזו יד מחזיקים את האוכל כדי לברך?, ימין
עם איזו יד קושרים את התפילין?,ימין
אם כמעט הכל עושים ביד ימין, בצד ימין. למה הלב שלנו, שזה הדבר שבזכותו אנחנו חיים, למה הלב שלנו שבלעדיו אנחנו מתים, בצד שמאל שלנו?,
הלב שלנו אמנם בצד שמאל שלנו. אך הוא בצד ימין לחבר שעומד לידנו..
הלב שלנו בשביל האחר ולא בשביל עצמנו
תאהבו כל אחד. תכבדו. עם ישראל חי
באיזו יד מחזיקים את הכוס כדי לברך?, ימין
באיזו יד מחזיקים את האוכל כדי לברך?, ימין
עם איזו יד קושרים את התפילין?,ימין
אם כמעט הכל עושים ביד ימין, בצד ימין. למה הלב שלנו, שזה הדבר שבזכותו אנחנו חיים, למה הלב שלנו שבלעדיו אנחנו מתים, בצד שמאל שלנו?,
הלב שלנו אמנם בצד שמאל שלנו. אך הוא בצד ימין לחבר שעומד לידנו..
הלב שלנו בשביל האחר ולא בשביל עצמנו
תאהבו כל אחד. תכבדו. עם ישראל חי
באותו הנושא: