יש פה אנשים שהיו פעם ביישנים והצליחו לצאת מי זה?

כן בערך

כן בערך..
תהליך ארוך אבל הפסקתי לחשוב יותר מידי מה לעשות, או דברים כאלו.

שואל השאלה:
איך הצלחתם? ומה עשיתם בשביל זה?

לא

עברתי בצפר ופתחתי דף חדש 3>

יאפ, בכיתה ז-ח הייתי אינטרוורטית משהו מטורף ואז באמצע שנה הצטרפתי לתנועת נוער (משצ"ים) ומאז התפתחות.
זה הכל לבנות ביטחון וללמוד לדבר עם אנשים.

אני, לא ב100% אבל לגמרי לא כמו בגיל 13-17
זה דבר שאפשרי לעבוד עליו

התחלתי לעשות דברים שהייתי מפחדת לעשות ולא היה לי אומץ. פשוט התחלתי להשים פס על אנשים. בסופו של דבר החיים פעם אחת

אני

לא יודעת התחלתי לדבר מסריח באיזה שהוא שלב ולהתלבש יותר יפה התחילו לחשוב שאני צאחלה ולא התעסקו איתי יותר והתחילו להתחנף כל הבנות רדפו אחריי כאילו זה אטרקציה לשבת לידי בכיתה
זה גיל מטוטמם יעבור לכם תאהבי תעצמך וזהו

שואל השאלה:
שמח לשמוע בשבילכם אני גם בתהליך עכשיו

^^ גם לדעתי ביישנות זה דבר שעובר עם הגיל(לא לכולם) אבל אחרי זה מתחילות החרדות חחח...

הייתי ילדה מאוד ביישנית ביסודי וזה הוביל לזה שעשו עליי חרם ולא אמרתי מילה אבל בסופו של דבר זה היה לטובה כי פשוט הפסיק להיות לי אכפת מאחרים ועשיתי מה שעושה לי טוב בלי לדפוק חשבון

אני.
זה בא והולך. זה לא בקטע של ביישן אצלי, זה יותר בקטע של להיזהר ולדאוג לאחרים כזה.

אתה רוצה לצאת מזה? קודם תבין מאיפה ה"בעיה" - האם תמיד הייץ ביישן או שזה התחיל מאיזשהו שלב. אם התחיל מאיזדהו שלב זה אומר שאתה מלכתחילה לא היית כזה ביידן, אלא אתה צריך לגלות מה זה הדבר הזה (ואתה יודע מה זה) ולנצח את זה. זה יכול להיות פחד של מול עצמך בלי קשר לאחרים .

אם אין לך 9חדים משל עצמך ואתה סתם לא מדבר הרבה, אז אולי אין לך מה להגיד או שאתה חושבת יותר מדי.
תאמין לי שהרפלקס שלך יודע מה להגיד ומה לא. אל תשחרר אותו יותר מדי אבל פשוט תסמוך על עצמך שאתה יודע להשתמש בניווט במוח של מה מתאים להגיד ומה לא כדאי. ועם הזמן זה רק משתפר

כן
אני התחלתי קצת יותר להתלבש יפה ולעשות רומנטיזציה לחיים שלי ואז התחברתי עם אנשים מוחצנים יותר ופשוט התחלתי לדבר

כן. זה תהליך של הרבה זמן אבל בסוף זה שווה את זה

אני פחות או יותר

כן אני

פעם היתבישתי מאופטימוס פריים היום אני מוצץ לו כל 20 דקות