אנשים שיש להם חרדה חברתית איך זה מרגיש אצלכם?

זה מרגיש כאילו כל הזמן כולם מסתכלים עליך ושופטים אותך גם כשזה לא נכון קשה לדבר או להיות בקבוצה, ולעיתים יש תחושה של פחד או לחץ שמפריע לעשות דברים רגילים

זה מרגיש כאילו כל העיניים עליך ושופטים כל מה שאתה עושה. בין אם זב הבגדים שלך, איך שאתה הולך, איך שאתה נראה. גם תחושת לחץ בסיטואציות חברתיות.

בשבילי זה לא כזה רע כמו פעם זה מרגיש כאילו אני לא יכולה לדבר עם אף אחד
וכן יש לי מחשבות של "מה הם חושבים?" אבל אני תמיד משתיקה אותם כי לא באמת אכפת לי
לא אכפת לי אם חושבים עליי משהו אכפת לי אם עושים עם המחשבה הזאת משהו

קשה לנשום לפני מפגשים עם אנשים חדשים כל הזמן חושבת ששפוטים אותי לחץ תחושה כזאת שאם אני אעשה משהו או יגיד משהו כלום יסתכלו עלי

בעיקר מחשבות טורדניות לפני, בזמן ואחרי סיטואציות חברתיות, קושי להפתח לאנשים שקרובים אליי, פעם זה היה מלווה בהמון תסמינים פיזיים כמו דופק מהיר, הזעה, פה מיובש, אדמומיות... אבל היום כבר פחות

חשיבת יתר על סיטואציות שסביר להניח לא יקרו. במודעות על כל דבר שאני עושה או קיים אצלי (לסדר את השיער, ללכת "נכון", לנגב את הפנים, לסדר את הבגד, איך לשבת, איך לנשום, הטון דיבור שלי. הכל מרגיש כאילו אני לא בסדר ושופטים את זה). פחד לעמוד על שלי, להביע דעה, לדבר בקול רם, לשתף, לעבוד בקבוצות, קשר עין. אם מדברים גם על הצורה שזה מתבטא בהתקפים אז נשימות לא סדירות, רעידות בכל הגוף, תחושת בלבול וטשטוש (אז גם אנשים שמים לב ומנסים לעזור מבלי לדעת שזה מחמיר את המצב כי זה, חרדה חברתית). מרגיש שכולם צופים בי או מודעים למחשבות שלי או לצורה שאני פועלת בה.

בעיקר מחשבות אחריי דברים שקוראים כי אני פשוט בן אדם שלא חושב כל כך לפני שהוא עושה?
כיאלו לפעמים אני גם משתגעת על דברים שהם רק מחשבות שלא צריך להגיד או לעשות

התקף חרדה.
סימפטומים פיזיים לפני מפגש חברתי פשוט

אני מפחד מאנשים. כל דבר שקשור לאנשים
אני יכול לדבר עם אנשים ולהתכתב וזה ואני לא אלחץ, אבל ברגע שזה במציאות אני פשוט מתחיל להילחץ ולהיות מודע יתר על המידה לכל דבר שאני עושה ולפחד ששופטים אותי ושמה אם הם יפרשו את מה שאני אומר ועושה לא נכון ואז זה יהיה מביך
זה ככה עם כולם חוץ מבן אדם אחד

וואו זה פשוט מגביל.
זה מגביל ברמות מטורפות

אם את שואלת על הפן הפיזי של החרדה החברתית, אז דופק מהיר והזעה סביב אנשים (גם כשקר לי וגם כשאני סביב אנשים שאני מכירה). אם השאלה היא על קו מחשבה, אז אני לא מפחדת מאנשים, אני פשוט לא אוהבת אותם. הם גורמים לי להרגיש חוסר נוחות וחוסר ביטחון. אני מסננת אותם (גם אם מדובר במשפחה/חברים וגם אם מדובר בסתם אנשים באינטרנט), מתרחקת מהם כמה שאפשר (כולל משפחה וחברים), ואני מנסה לצאת כמה שפחות מהבית.

כן
וזה התבטא בעיקר בחטיבה

הרגשתי לחץ מטורף בראות וכל פעם שחשבתי על זה שאני לבד הייתי ככה בלבכות

עושה לחץ אדיר כיאילו כולם עליך כל העיניים הדיבורים הכל גם כשזה לא
אני שונאת את זה ברמות

כאילו כולם מסתכלים עליי כל הזמן

לא לרצות לצאת עם אנשים חדשים
או בכללי לא לצאת לאירועים ודברים כאלה
לפחד לדבר מול אנשים חדשים
לא להיפתח לאנשים חדשים

כל הזמן יש לי מחשבות של מה אנשים חושבים עלי ועל זה שאני נראת מוזר.

זה מרגיש שאני כולאת את עצמי במחשבות שלי
יש כלכך הרבה דברים שאני רוצה לעשות אבל יוצא שאני לא עושה אותם כי אני חושבת שישפטו אותי/אני אשפיל את עצמי

גם אני מפחדת להביע רגשות בציבור אז אני נראית סנובית ממבט ראשון כי אני פשוט משותקת רגשית

כן מאובחנת

אל תיקח מפה דוגמה, לא כל מי שחושב שיש לו חרדה חברתית באמת יש לו חרדה חברתית..

פעם בחטיבה זה היה לי ממש חמור לא יכולתי להוציא מילה מהפה וכל הזמן זה גרם לי לכאב בטן כזה ולחץ או רעידות אחרי שדיברתי מול אנשים אבל מבחינה עכשווית וגם פעם כמובן תמיד זה מרגיש שבוחנים אותך נגיד כולם ישמעו שיר ואת לא תדעי מה לעשות עם עצמך כיאלו מבחינת יציבה ומודעות גופנית זו פשוט הרגשה של חוסר יכולת להתאים את עצמך לחלל וניתוח של כל מבט נגיד אני אדבר עם מישהו אז תוך מאית שניה אני אוכל להבין מתי הטון שלו משתנה או אם הפרצוף שלו כבר פחות מאיר פנים נקרא לזה כך אולי זה קשור גם לזה שיש לי רגישות ומודעות גבוהה אבל בכל אופן זה פשוט לא להצליח להרגיש חלק בכל מקום שאת נמצאת
(ויש לי איבחון כך שזה לא סתם שטויות ושאני דלולו)

פעם היה לי משהו כזה, היה לי קשה נורא לדבר, וכל פעם שהייתי מנסה לדבר הרגשתי שאני הולכת למות מבושה או פחד, כאילו הלב שלי היה על מאתיים כשדיברתי עם קופאית ברמה כזאת, גם לרוב הייתי מעדיפה לשמור את המבט מושפל לרצפה כי זה יותר מלחיץ אשכרה להבין שיש בן אדם מולך