שאלה לגבי חינוך מהבית שלנו

אנחנו גדלים בתוך הבית, וההורים שלנו מלמדים אותנו איך לחשוב, איך להתנהג, מה נכון ומה לא נכון. הדברים האלה נכנסים לנו עמוק, לפעמים בלי שאנחנו בכלל שמים לב. זה כמו שורשים של עץ הם שם מההתחלה ומחזיקים אותנו.

אבל אז אנחנו יוצאים לעולם לבית ספר, חברים, אינטרנט, חוויות ופתאום אנחנו רואים שיש עוד דרכים לחשוב. לפעמים הן שונות לגמרי ממה שלמדנו בבית. ואז מתחיל בלבול:
מי צודק? מה נכון? ומה אני אמור לבחור?

פה נכנס הקונפליקט,
מצד אחד, יש בנו רצון להישאר נאמנים למה שקיבלנו מההורים כי זה מוכר, זה מרגיש בטוח, וזה חלק ממי שאנחנו.
מצד שני, יש בנו גם רצון לגלות בעצמנו, לבחור לבד, להיות אנחנו אפילו אם זה אומר להיות שונים מהם.


איך יכול להיות ששני דברים שנראים נכונים מה שההורים לימדו אותנו ומה שהעולם מלמד אותנו מתנגשים אחד בשני?
ואם הם מתנגשים, האם אחד מהם טועה, או שפשוט אנחנו משתנים?


אולי אנחנו לא צריכים לבחור צד אחד. אולי להיות בן אדם זה בדיוק זה לקחת משהו מההורים, לקחת משהו מהעולם, ולבנות מזה משהו חדש שהוא רק שלנו.

אבל אז עולה קושי אחר:
אם אני בוחר משהו שונה ממה שההורים שלי לימדו אותי האם אני עדיין נאמן להם?
ואם אני נשאר בדיוק כמו שהם לימדו אותי האם אני באמת נאמן לעצמי?

ובסוף

האם אנחנו אי פעם באמת משתחררים ממה שההורים שלנו נתנו לנו,
או שאנחנו פשוט לומדים לפרש את זה מחדש בדרך שלנו?