אני שונאת את עצמי, אני מרגישה כמו בן אדם נוראי.

להפסיק

שואל השאלה:
הקטע הוא שאני לא יכולה להפסיק

שואל השאלה:
די נו אני רצינית

את נשמעת כמו שני מהאח הגדול, אם את חושבת שזה לא טוב אז תנסי בהדרגה להפסיק את זה

למה את לא יכולה להפסיק לשפוט אותם אם את רוצה לתת להם את ההזדמנות

שואל השאלה:
איך להפסיק? זה מחשבות, אני לא יכולה לשלוט על זה..

גם אני בול ככה

אהה אז זה בסדר שאת לא אומרת את זה להם. חשובים שתדעי שאין אף אחד מושלם אז כולם לא יבואו לך טוב אולי כדאי לך למצוא עבודה וככה תיהיה לך יותר היכרות עם אנשים וגם תרוויחי כסף.

שואל השאלה:
אני לא בן אדם שעובד ועוד יותר לא בן אדם של בולבולים

שואל השאלה:
אני לא יודעת ממה זה, פשוט נולדתי ככה. אם מישהו יודע איך לשנות את זה בבקשה שיגיד...

קודם תהי עצמך, אל תשני את עצמך בשביל אחרים רק בשבילך, ואת לא חרא.. פשוט יש דברים שצריך לשמור לעצמך ולא לספר אותם

שואל השאלה:
אני רוצה להיות בן אדם טוב, ולא משנה מה רואים בחוץ, אני רוצה להרגיש ככה גם עם עצמי..

אני גם הייתי כמוך פעם, וזה מתחיל כי קודם כול את שונאת את עצמך,
ברגע שהפסקתי לשנוא את עצמי והתחלתי לאהוב את עצמי ולכבד את עצמי אז הבנתי שאין לי מה לשנוא את אחרים כי אם אני מקבל את עצמי ואוהב את עצמי למה שאני אשנא מישהוא אחר שהוא קצת שונה ממני ברגע שבן אדם מכבד את עצמו ויחד עם זה אוהב את כולם ככה גם אחרים יכבדו אותו ויאהבו אותו
ודבר נוסף תנסי להיכנס לראש של הבן אדם ממולך זה שאת שונאת ופוסלת אם את היית במקומו והיו פוסלים אותך ושונאים אותך איך היית מרגישה תנסי להרגיש את הכאב של השני ואז תביני שזה לא מישתלם בכלל לשנוא מישהוא וליפסול אותו כי כול אדם הוא יחיד ומיוחד ותכול אחד יש מעלות וחסרונות ופשוט צריך לדעת לאהוב באמת, איך אוהבים? תסתכלי במעלות הטובות שיש לבן אדם שאת שונאת ותשכנעי את עצמך שהאדם הזה הוא לא כולכך גרוע כמו שאת חושבת ושהוא דווקא טוב ותראי איך את תשתני,
בהצלחה רבה!

שואל השאלה:
אני תמיד עושה את זה, מנסה להיכנס לראש של אחרים ולנסות להבין מה הם מרגישים... אבל לפעמים זה פשוט לא עובד.
אני אתן לכם דוגמה- אני אחת שיש לה יותר מדי מודעות עצמית, ואנשים שאין להם מודעות פשוט מרגיזים אותי ואני לא יכולה לסבול אותם ולהסתובב איתם... אני לא יכולה להבין כי הם פשוט ההפך ממני

שואל השאלה:
רק לצערי אני לא מכירה אף אחד שאני יכולה להתחבר אליו, אני לא יודעת אם זה קשור לאנשים או שפשוט כולם מתרחקים ממני...

תראו אפילו על זה אני חושבת
כמה מעורר רחמים

שואל השאלה:
כן, החברים היחידים שלי הם מהאינטרנט ואנחנו כן נפגשים לפעמים.
אני שונאת להודות בזה, אבל אני מרגישה כלפיהם אותו דבר בדיוק כמו אל כל השאר... שהם כאילו לא לרמה שלי... אוף
נו באמת..
אני יודעת שאני לא איזו גאון, אני ממוצעת. פשוט כל האנשים שכן מתחברים אלי יוצאים קצת... איך אני אגיד את זה... מתחת.

די אני שונאת את זה
אני לא רוצה לשפוט אנשים ככה