הורים שואלים על הטיפול הפסיכולוגי שלי - לעשות אם ההורים שואלים: "איך היה אצל הפסיכולוגית? מה עשיתן? על מה דיברתן? את רוצה להמשיך? אם כן למה בעצם?"... בדגש על איך לענות לשאלה "על מה דיברנו" שאין לי שום כוונה להגיד להם. תודה רבה לעונים.

בעצם את לא חייבת לספר
אבל את צריכה לנהוג בחכמה איך לצאת מזה כי קשה לשתוק וקשה עוד יותר לשקר
בגדול הכי קל לספר רק חלק, מה שלא מפריע לך לספר
ואם אין לך מה שאת יכולה לשתף, תחשבי מה עוד היית יכולה לדבר עם הרופאה ואת זה לספר
האמת שאני לא מכיר את המקרה שלך, ולפעמים מומלץ דווקא כן לשתף את ההורים
הרבה הורים יש להם חכמה ואכפתיות ויכולים להועיל
שיהיה לך בהצלחה

גם לי זה קרה בהתחלה ככה עם ההורים שלי :)
אבל הפיתרון ממש פשוט:

את יכולה להסביר להורים שלך שכל הרעיון של ללכת לפסיכולוגית
זה שיש מקום בטוח שאפשר לדבר בו על הכל ואף אחד לא יודע על מה את מדברת

תסבירי שהשאלות שלהם גורמות לך למתח
וזה פוגע ביכולת שלך להיפתח מול הפסיכולוגית ולשוחח איתה

תגידי להם שמותר להם לשאול אותך איך היה ואיך את מרגישה בצורה כללית -
ואז את יכולה לענות משהו ברמה של:
"הייתה פגישה מוצלחת ואני מרגישה טוב"
או "הייתה פגישה מוצלחת אבל יש לי הרבה דברים שאני צריכה לחשוב עליהם"
או "היתה פגישה קשה וקצת עצוב לי.. אבל נמשיך לדבר על אותו נושא גם בפגישה הבאה"

אבל אסור להם לשאול על מה דיברתן בדיוק -
כי אחרת אין משמעות לחסיון המידע בינכן
והטיפול שלך נפגע

אם תסבירי להם בצורה כזו הם יבינו ויפסיקו לחקור אותך
מקסימום ישאלו שאלה כללית כדי להראות לך שאת חשובה להם ושהם מתעניינים במה שקורה איתך ואיך את מתקדמת ומרגישה

תאמרי להם שאם יהיה משהו משמעותי, את תגידי להם. הם צריכים ללמוד לסמוך עליך איכשהו.

את יכולה להגיד בכללי.. דיברנו על לימודים למשל.. בלי להרחיב.. גם אם זו אמת חלקית את גם לא מגלה להם מה שאת לא רוצה, וגם לא משקרת..

upside down -
היא ממש לא צריכה לשקר.. למה את מפילה עליה עול כזה..
היא פשוט צריכה להסביר שהיא לא רוצה לספר, שזה אישי שלה, ושזה פוגע לה בטיפול לחלוק איתם את הפרטים.

שקרים, גורמים לבני אדם מתח ותחושת חוסר נוחות
וגם ככה היא נזקקת לעזרה -
באמת לא מבינה את העצה שלך:(

ככה פשוט? לשקר?
איזה מין אדם את חושבת שהיא?

היי, לא ציינת את גילך, אם הינך קטינה הורייך הם האפוטרופוסים שלך. זכותם וחובתם להשתלב ולקבל מידע רפואי על מצבך.

, אני חושב שהפסיכולוגים מיידעים הורים או משפחה רק במצבים מסכני חיים. אחרת כל המטרה היא לשמור על פרטיות המטופל.

אם יש משהו שאת חושבת שיכול לעזור לך בתהליך אם תשתפי את ההורים. אז אפשר לשתף ואולי זה יכול להקל כאשר את לא מתמודדת לבד ויש איתך שותפים לתהליך. את לא חייבת לשתף בכל.

תספרי מה שנוח לך לספר, אם את לא רוצה את יכולה או להגיד שאת מעדיפה לשמור את זה לעצמך או להמציא סיפור משלך, לבחירתך

את יכולה להגיד משהו כללי בכמה משפטים, כך אני עושה

ותראי שהפסיכולוגית באמת עוזרת... יש מצב שהם רוצים לדעת אם שווה להמשיך עם הפגישות ובגלל זה שואלים