פריקה של החיים

אני לא כישרונית בכלום
יש דברים שאני אוהבת ויש דברים שאני סבבה בהם אבל אני לא יוצאת דופןן
זה מחרפן כי כל אחד מהחברים שלי מוכשר במשהו, לאחת יש כישרון של ביוטי והיא יודעת לעשות כל דבר בקשר לזה, אחת היא גאון, אחת זמרת אגדית לאחת יש חיוך כובש, אחת ממש יפה, לאחת יש עיניים בולטות וכחולות ורק לי אין כלום, אני ממוצעת, ממוצעת וטיפשה.
טיפשה שלא פיתחתי כלום מגיל קטן, שלא התחלתי ללמוד פסנתר בגיל 6, שלא דיברו איתי בשפות אחרות מגיל קטן, שלא למדתי לעשות צמות ולק, שלא התחלתי חוגים כמו תפירה מגיל ממש קטן וזה מתסכל, כי כולם כן
והדרך היחידה שלי להתבלט היא להתלבש מוזר ולעשות את עצמי דיכאונית או סקרנית או מוזרה פשוט, זאת הדרך היחידה שישימו לב אלי, וזה עובד אבל אחרי זה אני חושבת על דברים שאמרתי והם פשוט לא נכונים, אני לא כל היום עובדת ומנקה, אני לא מכינה אוכל לכל אחיי כל יום, אני לא מוזיקאית מתבודדת עם כשרון יוצא דופו ואני לא שומעת מוזיקה כלכך מוזרה, אני פשוט משחקת דמות, דמות שהייתי רוצה להיות, דמות מיוחדת, וזה קשה לי להחזיק אתזה כבר. מה אני כבר רוצה? תשומת לב? כישרון? כן כישרון, אני רוצה שיראו אותי, אני רוצה שיקבלו אותי, אני רוצה שיזכרו אותי ושיסתכלו עלי אנשים ברחוב, שידברו עלי, כי אני סתם, אני סתם כאן...ואני לא אתאבד או משהו כי זה שטות לגמרי לוותר על חיים שלמים בגלל זה, אבל בינתיים אני רוצה לדעת למה אני כאן. הרי לכל אדם יש משמעות וסיבה, אני רוצה לדעת מה שלי. ואני מקווה שהיא לא להיות ממוצעת,
סליחה אם חפרתי