13 תשובות
בת כמה את?
אנונימית
שואל השאלה:
14
14
זו תקופה כזו, אני יכולה להעיד שהתקופה המסריחה ביותר שלי הייתה בין 14ל16, מאז כמובן עוד דברים נדפקו אבל עם הזמן הגישה שלך משתנה, את מתבגרת, את רואה דברים קצת אחרת
ובטח את חושבת לעצמך מה המטומטמת הזאת רוצה ועל מה היא מדברת היא בכלל לא מודעת לקשיים שלי, אני אגיד לך יותר מזה. זה לא משנה כי בין אם תרצי ובין אם לא הזמן יעשה את שלו. את יכולה להקדים את המועד ואת יכולה לתת לזה לקרות לבד. הכל תלוי בגישה שלך.
אל תשכחי מידי פעם להיכנס לפרופורציות ולהסתכל על העולם בצורה קצת יותר כללית, זה יעזור לך לבחון את הבעיות שלך בצורה קצת אחרת, כזו שתראה לך שהמצב שלך לא כל כך רע כמו שאת נוטה לחשוב שהוא כרגע.
ובטח את חושבת לעצמך מה המטומטמת הזאת רוצה ועל מה היא מדברת היא בכלל לא מודעת לקשיים שלי, אני אגיד לך יותר מזה. זה לא משנה כי בין אם תרצי ובין אם לא הזמן יעשה את שלו. את יכולה להקדים את המועד ואת יכולה לתת לזה לקרות לבד. הכל תלוי בגישה שלך.
אל תשכחי מידי פעם להיכנס לפרופורציות ולהסתכל על העולם בצורה קצת יותר כללית, זה יעזור לך לבחון את הבעיות שלך בצורה קצת אחרת, כזו שתראה לך שהמצב שלך לא כל כך רע כמו שאת נוטה לחשוב שהוא כרגע.
וואו כמעט גרמת לי לדמוע, אין לי ככ איך לעזור לך אבל תדעי שאת חשובה לאנשים
אני מרגישה כמעט אותו דבר
גם לי נמאס מהכל אני מרגישה תקועה ואין לי מה לעשות
אצלי זה לא 7 שנים אבל אני מצליחה קצת להזדהות איתך
ולמדתי ממישו ממש חכם תמיד לנסות להשאר אופטימית לא משנה מה קורה
תשמעי מוסיקה יש שירים שעוזרים לפרוק רגשות
ואם תמצאי משהו כמו לימודים או עבודה מסויימץ להתמקד בה זה אולי יסיח את דעתל
גם לי נמאס מהכל אני מרגישה תקועה ואין לי מה לעשות
אצלי זה לא 7 שנים אבל אני מצליחה קצת להזדהות איתך
ולמדתי ממישו ממש חכם תמיד לנסות להשאר אופטימית לא משנה מה קורה
תשמעי מוסיקה יש שירים שעוזרים לפרוק רגשות
ואם תמצאי משהו כמו לימודים או עבודה מסויימץ להתמקד בה זה אולי יסיח את דעתל
אנונימית
פונה לנקבה גם:)
החיים שלך הם רק בידיים שלך!
רק אתה יוצר את המציאות שלך!
אתה בוחר מה לחשוב, איך להרגיש, כיצד לנהוג ומה לבחור בכל רגע נתון.
אין שום אף אחד אחר שיוצר את החיים שלך חוץ מעצמך.
המחשבות יוצרות את האמונות, האמונות יוצרות את המעשים, המעשים יוצרים את ההרגלים, ההרגלים יוצרים את את המציאות. כן, זה כל כך פשוט!
אין שום אף אחד אחר שמחזיק איזשהו שיקוי קסמים שיהפוך את החיים שלך...
אין איש אחר שיודע איך לחיות את החיים שלך חוץ מעצמך..
אין שום חפץ שברגע שתשיג אותו ישנה אותך לשמח ומאושר...
אין שום מקום שברגע שתגור בו יגרום לך לחיות בצורה שאתה רוצה...
אושר וביטחון בא רק מבפנים.
בגדים, חברים, ציונים, רושם טוב, אלו דברים חשובים אבל משם לא תגיע השמחה האמיתית.
הצלחה וכישלון הם גם דברים חיצוניים שלא מעידים על דבר.
השמחה האמיתית זה משהו שצריך לחפש בפנים! התשובות נמצאות כבר אצלך.
אתה כבר יודע מה אתה צריך לעשות- שב עם עצמך וכתוב על הדף את כל הבעיות שיש לך ואיך אתה רוצה לפתור אותם.
כלל אחד אתה צריך לשמוע: כנות. אתה חייב להיות כנה ואמיתי עם עצמך.
אתה צריך להיות מחובר לעצמך, להיות קשוב למצפון שלך, להיות נאמן לערכים שלך ולא לוותר אף פעם.
אם אתה מוותר, אתה מוכיח שאתה לא ראוי למה שאתה רוצה ושאין לך כוחות להילחם ושהמטרה לא באמת חשובה לך.
אבל אין כמו הביטחון העצמי והסיפוק שמרגישים שהתעלינו מעל בעיה, התגברו על קושי ויצאנו מהסערה בריאים וחזקים יותר, ועוד השגנו את מה שרצינו.
באותו זמן חשוב לדעת לא לתלות את הביטחון העצמי באף אחד אחר ולא בשום מקור חיצוני, לא בכישלונות ולא בהישגים.
כמובן שניצחונות למיניהם משפרים את הביטחון, אבל הם רק תזכורת למה שאתה יכול להשיג!
כישלון לא משנה את מי שאתה או מה שאתה מביא לעולם; כישלון רק מזכיר לך מה אתה צריך לשפר. ביטחון עצמי צריך לבוא מלהיות מודע לכישורים שלך והאיכויות שלך.
אתה לא הדעות של אנשים שלא מכירים אותך. אתה לא הטעויות שעשית בעבר. אתה לא הרחמים העצמיים שלך. אתה לא המחשבות השליליות שיש לך לגבי עצמך.
אתה לא הכשלונות שעברת. אתה לא הקורבן של שום טראומה, טרגדיה או מכשול שנקרה בדרכך. הכוח להשתנות, להתעצם, להתחזק ולצמוח מהכל- נמצא בתוכך.
אם תיאלץ את עצמך להפוך מחשבות אובדניות, דיכאוניות ושליליות למחשבות מלאות תקווה, אושר ואופטימיות, אתה תרגיש שהאנרגיה הטובה שבאה מהלב שלך משתקפת בתמונת חייך גם, ופתאום תרגישי שינוי עצום בחיים שלך.
אבל לחשוב חיובי לא אומר להתעלם מהבעיות ולשקר לעצמך ולהגיד "החיים מושלמים"- ממש לא.
זה אומר להיות רגוע ובטוח במי שאתה, להתמקד בחצי הכוס המלאה שבכל דבר, להבין שהכל קורה לטובה, לא להיעלב מכל דבר קטן- כי אם תחשוב בצורה חיובית במקום שלילית, תוכל למצוא פיתרון, להבין את המציאות כמו שהיא באמת ולהתגבר על הקושי.
ככה יש לך שיקול דעת בריא, אמונה, תקווה, ואתה לא כזה מיואש כי אתה חושב חיובי. ככה אתה לא נותן לסיטואציה לשלוט עליך ולרגשות לעוות לך את הנקודת מבט; להפך אתה מחכים ולומד יותר, ומצליח!
אבל אם אתה חושב כמו קורבן, מחשבות שליליות ודיכאוניות ומאשים את עצמך כל הזמן, האנרגיה השלילית הזו תמשוך עוד דברים שליליים למציאות שלך.
זה לא הולך לעזור לך כי אתה תרגיש חסר לשליטה, מדוכא וחוסר רצון לפעול; אבל אם אתה חושב חיובי אתה לא נותן למצבים כאלה לשלוט בך אלא אתה עליהם.
תתנתק מהעבר, תשכח ממה שהיה! אל תכבול את עצמך לחוויות שחווית בעבר- מי אמר שהם יחזרו על עצמן? מי אמר שמה שקרה בעבר זה מה שעתיד לקרות הלאה?
כל יום הוא הזדמנות חדשה לבחור מי שאתה רוצה להיות באמת ולבחור החלטות חדשות ולפתוח דלתות חדשות.
אתה יכול להשתרר רק אם תאמין בעצמך ותפרוץ את המחסום שאתה, בכורח החוויות המצערות שחווית, יצרת לעצמך.
נמאס לך ממכות? למד קרב מגע.
נמאס מהפסיכולוג? אתה לא חייב ללכת.
נמאס לך מהמשפחה? שים אוזניות ואל תדבר איתם.
נמאס מהלימודים? אשמח לתת לך עצות.
"הטיפש מאשים אחרים, מי שמתחיל להחכים מאשים את עצמו, והחכם אינו מאשים אף אחד"
-אפיקטטוס
בהצלחה 3>
החיים שלך הם רק בידיים שלך!
רק אתה יוצר את המציאות שלך!
אתה בוחר מה לחשוב, איך להרגיש, כיצד לנהוג ומה לבחור בכל רגע נתון.
אין שום אף אחד אחר שיוצר את החיים שלך חוץ מעצמך.
המחשבות יוצרות את האמונות, האמונות יוצרות את המעשים, המעשים יוצרים את ההרגלים, ההרגלים יוצרים את את המציאות. כן, זה כל כך פשוט!
אין שום אף אחד אחר שמחזיק איזשהו שיקוי קסמים שיהפוך את החיים שלך...
אין איש אחר שיודע איך לחיות את החיים שלך חוץ מעצמך..
אין שום חפץ שברגע שתשיג אותו ישנה אותך לשמח ומאושר...
אין שום מקום שברגע שתגור בו יגרום לך לחיות בצורה שאתה רוצה...
אושר וביטחון בא רק מבפנים.
בגדים, חברים, ציונים, רושם טוב, אלו דברים חשובים אבל משם לא תגיע השמחה האמיתית.
הצלחה וכישלון הם גם דברים חיצוניים שלא מעידים על דבר.
השמחה האמיתית זה משהו שצריך לחפש בפנים! התשובות נמצאות כבר אצלך.
אתה כבר יודע מה אתה צריך לעשות- שב עם עצמך וכתוב על הדף את כל הבעיות שיש לך ואיך אתה רוצה לפתור אותם.
כלל אחד אתה צריך לשמוע: כנות. אתה חייב להיות כנה ואמיתי עם עצמך.
אתה צריך להיות מחובר לעצמך, להיות קשוב למצפון שלך, להיות נאמן לערכים שלך ולא לוותר אף פעם.
אם אתה מוותר, אתה מוכיח שאתה לא ראוי למה שאתה רוצה ושאין לך כוחות להילחם ושהמטרה לא באמת חשובה לך.
אבל אין כמו הביטחון העצמי והסיפוק שמרגישים שהתעלינו מעל בעיה, התגברו על קושי ויצאנו מהסערה בריאים וחזקים יותר, ועוד השגנו את מה שרצינו.
באותו זמן חשוב לדעת לא לתלות את הביטחון העצמי באף אחד אחר ולא בשום מקור חיצוני, לא בכישלונות ולא בהישגים.
כמובן שניצחונות למיניהם משפרים את הביטחון, אבל הם רק תזכורת למה שאתה יכול להשיג!
כישלון לא משנה את מי שאתה או מה שאתה מביא לעולם; כישלון רק מזכיר לך מה אתה צריך לשפר. ביטחון עצמי צריך לבוא מלהיות מודע לכישורים שלך והאיכויות שלך.
אתה לא הדעות של אנשים שלא מכירים אותך. אתה לא הטעויות שעשית בעבר. אתה לא הרחמים העצמיים שלך. אתה לא המחשבות השליליות שיש לך לגבי עצמך.
אתה לא הכשלונות שעברת. אתה לא הקורבן של שום טראומה, טרגדיה או מכשול שנקרה בדרכך. הכוח להשתנות, להתעצם, להתחזק ולצמוח מהכל- נמצא בתוכך.
אם תיאלץ את עצמך להפוך מחשבות אובדניות, דיכאוניות ושליליות למחשבות מלאות תקווה, אושר ואופטימיות, אתה תרגיש שהאנרגיה הטובה שבאה מהלב שלך משתקפת בתמונת חייך גם, ופתאום תרגישי שינוי עצום בחיים שלך.
אבל לחשוב חיובי לא אומר להתעלם מהבעיות ולשקר לעצמך ולהגיד "החיים מושלמים"- ממש לא.
זה אומר להיות רגוע ובטוח במי שאתה, להתמקד בחצי הכוס המלאה שבכל דבר, להבין שהכל קורה לטובה, לא להיעלב מכל דבר קטן- כי אם תחשוב בצורה חיובית במקום שלילית, תוכל למצוא פיתרון, להבין את המציאות כמו שהיא באמת ולהתגבר על הקושי.
ככה יש לך שיקול דעת בריא, אמונה, תקווה, ואתה לא כזה מיואש כי אתה חושב חיובי. ככה אתה לא נותן לסיטואציה לשלוט עליך ולרגשות לעוות לך את הנקודת מבט; להפך אתה מחכים ולומד יותר, ומצליח!
אבל אם אתה חושב כמו קורבן, מחשבות שליליות ודיכאוניות ומאשים את עצמך כל הזמן, האנרגיה השלילית הזו תמשוך עוד דברים שליליים למציאות שלך.
זה לא הולך לעזור לך כי אתה תרגיש חסר לשליטה, מדוכא וחוסר רצון לפעול; אבל אם אתה חושב חיובי אתה לא נותן למצבים כאלה לשלוט בך אלא אתה עליהם.
תתנתק מהעבר, תשכח ממה שהיה! אל תכבול את עצמך לחוויות שחווית בעבר- מי אמר שהם יחזרו על עצמן? מי אמר שמה שקרה בעבר זה מה שעתיד לקרות הלאה?
כל יום הוא הזדמנות חדשה לבחור מי שאתה רוצה להיות באמת ולבחור החלטות חדשות ולפתוח דלתות חדשות.
אתה יכול להשתרר רק אם תאמין בעצמך ותפרוץ את המחסום שאתה, בכורח החוויות המצערות שחווית, יצרת לעצמך.
נמאס לך ממכות? למד קרב מגע.
נמאס מהפסיכולוג? אתה לא חייב ללכת.
נמאס לך מהמשפחה? שים אוזניות ואל תדבר איתם.
נמאס מהלימודים? אשמח לתת לך עצות.
"הטיפש מאשים אחרים, מי שמתחיל להחכים מאשים את עצמו, והחכם אינו מאשים אף אחד"
-אפיקטטוס
בהצלחה 3>
כואב לי מאוד לשמוע, ובייחוד שאת בגילי. אני ממש אשמח אם תדברי איתי בפרטי, אני רוצה לדעת מה גורם לך להרגיש ככה. אני יכולה להגיד לך שגם לי היו הרבה תקופות רעות בחיים שהייתי בדיכאון ממש אבל בסופו של דבר אני ילדה מאושרת ושמחה ומודה כל יום לה' על כל הטוב שיש לי. זה נורא קל לראות את הדברים השליליים בחיים, אבל הגדולה היא למצוא בכל דבר את הטוב. את גרמת לי ממש לצמרמורת, אני לא מסוגלת בכלל לחשוב שזה מה שעובר עליך. אני אשמח לדבר איתך ולעזור בכל דבר שאני יכולה 3>
תשמרי על חוזק
וואו אני כל כך מבינה אותך, תיארת בדיוק מה שאני מרגישה...
אני סובלת מדיכאון והפרעת אכילה... אני מאושפזת כבר שנתיים ומשהו...
אני ניסיתי הכל וכלום לא עוזר לי...
יש לי מזל שאני מאושפזת כי עוזרים לי לתפקד... אם הייתי בבית הייתי כל היום במיטה לא עושה כלום...
זה מה שאני עושה בדרך כלל כשאני מגיעה הביתה... ובמחלקה כשלא עושים כלום...
קשה לי.
אני סובלת מדיכאון והפרעת אכילה... אני מאושפזת כבר שנתיים ומשהו...
אני ניסיתי הכל וכלום לא עוזר לי...
יש לי מזל שאני מאושפזת כי עוזרים לי לתפקד... אם הייתי בבית הייתי כל היום במיטה לא עושה כלום...
זה מה שאני עושה בדרך כלל כשאני מגיעה הביתה... ובמחלקה כשלא עושים כלום...
קשה לי.
אנונימית
היי אני לא מכירה אותך אבל מבינה שקשה לך, אני מבינה לבני אדם יש תקופות רעות צריך לדעת להתגבר עליהן אפילו עם זה לבד, למרות שזה מעיק זה יעבור! ואני מאחלת לך לעבור את זה כמה שיותר מהר עם תרצי לפרוק אני בפרטי (:
בדיכאון מגיל 7?
סליחה שאני שופטת, אני יודעת שזה לא מקומי, אבל חצי מהחיים שלך את בדיכאון?
מצטערת, הייתי חייבת לשאול, זה קצת לא מסתדר לי.
עכשיו לתגובה רצינית, ואני מתחננת, תקראי עד הסוף, גם אם זה אכזרי.
אני יודעת שאנשים לא אוהבים שמטיפים להם מוסר, ושהביקורות האלו לא באמת עוזרות.
אבל דיי.
דיי כבר עם זה אנשים.
נמאס לי מהשטויות האלו.
את בת 14, ועד כמה שנראה לך שעברת כל כך הרבה, זאת רק ההתחלה.
את תחווי עוד כל כך הרבה דברים בחיים. דברים קשים.
את עדיין ילדה, תביני.
וזה בא מישהי בגיל שלך.
אני אדבר איתך בגובה העיניים.
נמאס לי שאנשים כותבים "גרמת לי לבכות". נמאס לי שאנשים עונים רק "תהיי חזקה", "את יכולה לפרוק אצלי", "אני מבינה אותך".
כי זה פשוט לא נכון, וזה לא עוזר.
מה עוזר שבכיתם כי קשה לה?
מה עוזר לה שאומרים לה להיות חזקה?
מה עוזר לה לפרוק אצלכם?
כי לא, אתם לא מבינים אותה.
אף אחד לא יבין אותה באמת, כי אתם לא היא.
אתם לא יכולים להזדהות איתה, אבל לא יכולים להבין אותה, זה האינטרנט.
הדבר היחידי שאפשר לעשות באינטרנט זה לנסות לתת סטירה שתכניס אותה למציאות.
אתם יודעים מה אני חושבת על דיכאון?
שזה בולשיט.
זה מחלה אם נולדתם עם זה, עם איזה פגם במוח שמונע מהם לייצר כימיקלים של אושר.
אבל אם לא נולדתם עם זה?
זאת פשוט המצאה של האדם.
הוא לקח את הרגשות השליליים שלו, הקצין אותן להתחיל לרחם על עצמו. ואתם יודעים מה קרה?
התפתחו אצלו מחלות שנובעות מהתרגשות השליליים האלו.
המחלה זה לא הדיכאון, היא פשוט נגרמת בעקבות הדיכאון.
ואני מכירה באופן אישי מישהו שיש לו מחלה כרונית במעיים שנוצרה בעקבות דיכאון.
אז בני האדם הגדירו את הדיכאון כמחלה, כי היא גורמת לבעיות.
אבל אתם לא מבינים? אלו בסך הכל רגשות שליליים, מחשבות של שנאה עצמית.
ולמה? למה זה טוב? מה זה עוזר לכם?
תתאפסו על עצמכם אנשים, זה לא.
תפסיקו לרחם על עצמכם.
זה טוב לבכות מידי פעם, זה לא אסור להרגיש רע עם עצמך.
אבל 7 שנים? זאת כבר התמכרות. בחיי שזאת התמכרות.
ובמצב כזה, כנראה שרק אדם במציאות יוכל לעזור לך, ולא ילדה מהאינטרנט שכותבת לך תגובה אכזרית שמלאה בדעות שהיא מחכה לשפוך החוצה כבר חודשים.
נמאס לך להיות בדיכאון? אז תעשי עם זה משהו!
כי את לא עושה. עובדה שאת פה.
לא אכפת לי מה תעני, לא אכפת לי מה ניסית.
תנסי שוב.
מחר בבוקר שימי אוזניות, תשמעי מוזיקה קצבית ומתעוררת (לא מוזיקת דיכאון) וצאי לרוץ. רוצי עד שלא יהיה לך כוח לזוז. תפעילי את הגוף.
לחתוך לא עוזר לך בכלום. זה משאיר צלקות מכוערות שיום יבוא ויזכירו לך חרטות רציניות.
את תנסי אפילו לתרץ תירוצים, כי אם תעני לי שניסית, אני פשוט אבין שאת רוצה להישאר במצב הזה.
כרגע את צריכה ללכת לישון (וכנראה כבר הלכת לישון, כי כבר עברה שעה), ומחר בבוקר לקחת את עצמך בידיים.
באמת שכבר נמאס לי מהשאלות האלה.
נמאס לי שאנשים חושבים דברים כאלו.
אנחנו צריכים להתעורר.
וכן, גם לי היתה תקופה של דיכאון. תקופה של חודשיים בקיץ, כשנכנסנו לבעיות כלכליות בגלל איזה שותף מפגר והמשפחה ניתקה קשר.
אבל התחילה שנת הלימודים, והבנתי שאין בזה טעם.
זה רק חוסם אותי מלעשות דברים שחשובים לי, שאני אוהבת. מלהכיר אנשים.
ואת לא חלשה.
את לא.
וגם אם כן, מה זה משנה לעזאזל?
זה לא עניין של חזק או חלש, וזה פשוט דפוק שאנשים חושבים ככה.
לאף אחד לא אכפת כמה אתה חזק, לעזאזל עם זה!
זה לא מראה עליך כלום!
בחוזקה האמיתית היא לראות איפה החברה דפוקה, ולא לעקוב אחרי סטנדרטים מסויימים.
לראות מה בך לא בסדר, ואיך לשנות את זה, אבל כן לראות את הצדדים הטובים בך.
וכל זה בלי לחשוב שאתה מתנשא או מצטנע.
כי זה לא משנה.
תתנשאו כמה שבא לכם, תצטנעו כמה שבא לכם!
אבל תעריכו את עצמכם בלי שזה יעלה לכם לראש, תשנו את החלקים הרעים בלי לשנוא את עצמכם.
ואתם יודעים מה?
לדעתי החברה הזאת מטומטמת.
ואנחנו צריכים לשנות אותה.
והיא לא תשתנה עד שמישהו לא יאמר שהיא מטומטמת ושצריך לשנות אותה.
מישהו צריך לומר את זה.
החיים קשים.
תתמודדו עם זה.
מי שלא יכול להתמודד משקר לעצמו.
כי כולנו יכולים.
ואתם יודעים מה? אני אפילו לא הולכת לשים אנונימי הפעם.
נמאס לי להתחבא מאחורי האנונימיות הזאת.
אני כותבת את הדעה האמיתית שלי, בלי שקרים, כדי לנסות להעיר אנשים מהחלום שלהם, והאנונימי הזה זאת סתם פחדנות מצידי, אני מודה.
מוזמנים לעשות לי מינוסים בכיף, ומי שחולק על דעתי, אשמח אם יתן נימוק למה, כי אני כן רוצה לשמוע דעות של אחרים.
אני מניחה שכן אפגע ממינוסים, אבל כנראה שהבאתי את זה על עצמי עם הדעה האכזרית שלי.
סליחה שאני שופטת, אני יודעת שזה לא מקומי, אבל חצי מהחיים שלך את בדיכאון?
מצטערת, הייתי חייבת לשאול, זה קצת לא מסתדר לי.
עכשיו לתגובה רצינית, ואני מתחננת, תקראי עד הסוף, גם אם זה אכזרי.
אני יודעת שאנשים לא אוהבים שמטיפים להם מוסר, ושהביקורות האלו לא באמת עוזרות.
אבל דיי.
דיי כבר עם זה אנשים.
נמאס לי מהשטויות האלו.
את בת 14, ועד כמה שנראה לך שעברת כל כך הרבה, זאת רק ההתחלה.
את תחווי עוד כל כך הרבה דברים בחיים. דברים קשים.
את עדיין ילדה, תביני.
וזה בא מישהי בגיל שלך.
אני אדבר איתך בגובה העיניים.
נמאס לי שאנשים כותבים "גרמת לי לבכות". נמאס לי שאנשים עונים רק "תהיי חזקה", "את יכולה לפרוק אצלי", "אני מבינה אותך".
כי זה פשוט לא נכון, וזה לא עוזר.
מה עוזר שבכיתם כי קשה לה?
מה עוזר לה שאומרים לה להיות חזקה?
מה עוזר לה לפרוק אצלכם?
כי לא, אתם לא מבינים אותה.
אף אחד לא יבין אותה באמת, כי אתם לא היא.
אתם לא יכולים להזדהות איתה, אבל לא יכולים להבין אותה, זה האינטרנט.
הדבר היחידי שאפשר לעשות באינטרנט זה לנסות לתת סטירה שתכניס אותה למציאות.
אתם יודעים מה אני חושבת על דיכאון?
שזה בולשיט.
זה מחלה אם נולדתם עם זה, עם איזה פגם במוח שמונע מהם לייצר כימיקלים של אושר.
אבל אם לא נולדתם עם זה?
זאת פשוט המצאה של האדם.
הוא לקח את הרגשות השליליים שלו, הקצין אותן להתחיל לרחם על עצמו. ואתם יודעים מה קרה?
התפתחו אצלו מחלות שנובעות מהתרגשות השליליים האלו.
המחלה זה לא הדיכאון, היא פשוט נגרמת בעקבות הדיכאון.
ואני מכירה באופן אישי מישהו שיש לו מחלה כרונית במעיים שנוצרה בעקבות דיכאון.
אז בני האדם הגדירו את הדיכאון כמחלה, כי היא גורמת לבעיות.
אבל אתם לא מבינים? אלו בסך הכל רגשות שליליים, מחשבות של שנאה עצמית.
ולמה? למה זה טוב? מה זה עוזר לכם?
תתאפסו על עצמכם אנשים, זה לא.
תפסיקו לרחם על עצמכם.
זה טוב לבכות מידי פעם, זה לא אסור להרגיש רע עם עצמך.
אבל 7 שנים? זאת כבר התמכרות. בחיי שזאת התמכרות.
ובמצב כזה, כנראה שרק אדם במציאות יוכל לעזור לך, ולא ילדה מהאינטרנט שכותבת לך תגובה אכזרית שמלאה בדעות שהיא מחכה לשפוך החוצה כבר חודשים.
נמאס לך להיות בדיכאון? אז תעשי עם זה משהו!
כי את לא עושה. עובדה שאת פה.
לא אכפת לי מה תעני, לא אכפת לי מה ניסית.
תנסי שוב.
מחר בבוקר שימי אוזניות, תשמעי מוזיקה קצבית ומתעוררת (לא מוזיקת דיכאון) וצאי לרוץ. רוצי עד שלא יהיה לך כוח לזוז. תפעילי את הגוף.
לחתוך לא עוזר לך בכלום. זה משאיר צלקות מכוערות שיום יבוא ויזכירו לך חרטות רציניות.
את תנסי אפילו לתרץ תירוצים, כי אם תעני לי שניסית, אני פשוט אבין שאת רוצה להישאר במצב הזה.
כרגע את צריכה ללכת לישון (וכנראה כבר הלכת לישון, כי כבר עברה שעה), ומחר בבוקר לקחת את עצמך בידיים.
באמת שכבר נמאס לי מהשאלות האלה.
נמאס לי שאנשים חושבים דברים כאלו.
אנחנו צריכים להתעורר.
וכן, גם לי היתה תקופה של דיכאון. תקופה של חודשיים בקיץ, כשנכנסנו לבעיות כלכליות בגלל איזה שותף מפגר והמשפחה ניתקה קשר.
אבל התחילה שנת הלימודים, והבנתי שאין בזה טעם.
זה רק חוסם אותי מלעשות דברים שחשובים לי, שאני אוהבת. מלהכיר אנשים.
ואת לא חלשה.
את לא.
וגם אם כן, מה זה משנה לעזאזל?
זה לא עניין של חזק או חלש, וזה פשוט דפוק שאנשים חושבים ככה.
לאף אחד לא אכפת כמה אתה חזק, לעזאזל עם זה!
זה לא מראה עליך כלום!
בחוזקה האמיתית היא לראות איפה החברה דפוקה, ולא לעקוב אחרי סטנדרטים מסויימים.
לראות מה בך לא בסדר, ואיך לשנות את זה, אבל כן לראות את הצדדים הטובים בך.
וכל זה בלי לחשוב שאתה מתנשא או מצטנע.
כי זה לא משנה.
תתנשאו כמה שבא לכם, תצטנעו כמה שבא לכם!
אבל תעריכו את עצמכם בלי שזה יעלה לכם לראש, תשנו את החלקים הרעים בלי לשנוא את עצמכם.
ואתם יודעים מה?
לדעתי החברה הזאת מטומטמת.
ואנחנו צריכים לשנות אותה.
והיא לא תשתנה עד שמישהו לא יאמר שהיא מטומטמת ושצריך לשנות אותה.
מישהו צריך לומר את זה.
החיים קשים.
תתמודדו עם זה.
מי שלא יכול להתמודד משקר לעצמו.
כי כולנו יכולים.
ואתם יודעים מה? אני אפילו לא הולכת לשים אנונימי הפעם.
נמאס לי להתחבא מאחורי האנונימיות הזאת.
אני כותבת את הדעה האמיתית שלי, בלי שקרים, כדי לנסות להעיר אנשים מהחלום שלהם, והאנונימי הזה זאת סתם פחדנות מצידי, אני מודה.
מוזמנים לעשות לי מינוסים בכיף, ומי שחולק על דעתי, אשמח אם יתן נימוק למה, כי אני כן רוצה לשמוע דעות של אחרים.
אני מניחה שכן אפגע ממינוסים, אבל כנראה שהבאתי את זה על עצמי עם הדעה האכזרית שלי.
שואלת השאלה, אל תוותרי, המשיכי לנסות לעזור לעצמך ואל תוותרי בגלל קשיים, גם אנונימית.. חזק חזק ונתחזק! אנשים לפעמים צריכים קצת תמיכה אמיתית, שואלת השאלה, זה לא הולך להיות פשוט וגם לאנונימית, וכמו שאמרו אין פתרונות קסם, פה את רק יכולה לגרום לעצמך להעלות למעלה או להישאר בתחתית, אני מכירה שתי בנות שהן כבר בדיכאון הרבה זמן, שנתיים ועוד משהו, אני ניסיתי כמה שיכולתי או שלא ניסיתי, זה לא היה להן פשוט וגם לא לי, זה לא היה סיפור הצלחה, הן בזה כבר הרבה זמן ואני דואגת להן ושאני מתחילה לדאוג מה קרה להן, אני מבקשת ממכן אל תתנו לזה להמשיך יותר מדי, אני יודעת איכשהו שזה קשה ולא פשוט מסובך, ואתן צודקת שזה לא פשוט, זה יכול להיות אפשרי, דרך עבודה קשה והתמדה ואמונה בעצמך שלומדים לפתח אותה מתחזקים, זה תלוי בכן, כאב יכול להפוך אתכן לגיבורות או להרוס אתכן, זה תלוי איך אתן מגיבות לזה. המצב הזה קשה מאוד אבל מתישהו אתן תעברו את זה, תמצאו משהו שמעודד, מישהו שאפשר לסמוך עליו, תילחמו ותנו לעצמכן להרגיש הכי טוב שאפשר. תצחקו, תאהבו, תנסו לחיות את החיים, תצאו לשמש, אל תותרו, אל תתנו לזה להחליש אתכן ולבאס אתכן, אל תתנו, תילחמו בזה כמה שאתן יכולות.
את פה? אל תישברי ואל תיפגעי בעצמך, נכון שהחיים לא פשוטים אבל אפשר לעבור את זה איכשהו
באותו הנושא: