לאחרונה אני מרגיש מנוצל, ואני מתבייש שאני מרגיש ככה (קשור לבית ספר).

זה לא ניצול, זה שיתוף. גם אני עושה את זה, מתוך נדיבות.

זה לגיטימי לגמרי מה שאתה מרגיש. ככה זה אנשים - אינטרסנטים..
פשוט אל תביא יותר, מי שלא יודע להעריך או לפחות להגיד תודה שזה המינימום לא מגיע לו. אתה לא חייב כלום לאף אחד.
שיתוף זה לא לפנות אליו רק כשצריכים משהו ולהתעלם ממנו באופן מוחלט ביום יום^
הם כנראה הבינו שאין מה לדאוג יש לנו את מר אנונימי הוא ידאג לנו לסיכומים כבר

שואל השאלה:
^על זה אני מדבר... מרגיש לי שהכל אינטרסים.
מצד שני, לא נעים לי לסרב..

זה נורמלי להרגיש ככה, אבל אם אתה עוזר לאנשים אחרים הם צריכים להעריך את זה ומינימום להגיד תודה..
מי שלא מעריך אותך, אל תעריך אותו בחזרה. אתה לא חייב להם כלום

אני כל כך מבינה. תראה, כשאתה עוזר למישהו, מעבר לזה שאתה עוזר לו.. אתה עוזר לעצמך. כמובן, העזרה שלך לא מובנת מאליו וראויה להערכה, ומי שלא מעריך אותה לא זקוק לה, אבל אני במקומך לא הייתי משקיעה את המחשבות שלי בזה. אם אתה רוצה לעזור, תעזור בשביל להגיד לעצמך שאתה אדם טוב, מין הוכחה לטוב לב שלך.

אם אתה באמת רוצה להפסיק להביא פשוט תגיד שאין לך, אתה לא צריך להגיד "לא רוצה להביא" כי ברור שזה לא נעים

אל תיתן למי שלא מעריך אותך, המינימום זה לאמר תודה
וככה הם יבינו שיש שם מישהו מעבר לסתם ילד חכם שמכין סיכומים, הם יתחילו להעריך אותך יותר, להתנהג ולהסתכל עליך בצורה אחרת - אני מדבר מניסיון
גם אל תיתן לכל מי שאומר תודה, תיתן רק לאנשים שאתה באמת מרגיש שמגיע להם

אני בדיוק כמוך. אפילו דיברתי עם המחנכת שזה מציק לי והיא אמרה שאני לא חייבת להם כלום (ואני בטוחה שגם אתה) אתה זה שמשקיע בכיתה ולומד לא הם ואתה לא חייב להם שום דבר ובטח שזה ניצול כי הם אפילו לא חברים שלך אלה רק שהם צריכים משהו הם נזכרים שאתה קיים.. במקומך הייתי מפסיקה עם זה.

שואל השאלה:
^ המחנכת שלי ההפך, היא אומרת שכולנו בכיתה בשביל לעזור אחד לשני אז אני לא יודע מה לחשוב, מרגיש מנוצל ברמות.