7 תשובות
את כנראה צריכה מישהו לדבר איתו.
(כגון פסיכולוג, מישהו מהמשפחה.)
תנסי לעשות דברים שאת אוהבת.
(כגון פסיכולוג, מישהו מהמשפחה.)
תנסי לעשות דברים שאת אוהבת.
לכי לפסיכולוג הוא יעזור לך
שואל השאלה:
זה כבר לא עוזר התעשי דברים שאת אוהבת
כי אנשים בדיכאון לא אוהבים כלום ולא נהנים מכלום בבקשה רק תגובות מבינות קשה לי להסביר
זה כבר לא עוזר התעשי דברים שאת אוהבת
כי אנשים בדיכאון לא אוהבים כלום ולא נהנים מכלום בבקשה רק תגובות מבינות קשה לי להסביר
אנונימית
שלום
קודם כל אל תרגישי רע בגללם הם המשפחה שלך ואת חלק מהם והם אמורים לעזור לך בכל דרך
תבקשי מהם שיקחו אותך לפסיכולוג או ליועצת בבית ספר או כל מישהו מוסמך שיכול לעזור לך לשפר את מצבך
בהצלחה!
קודם כל אל תרגישי רע בגללם הם המשפחה שלך ואת חלק מהם והם אמורים לעזור לך בכל דרך
תבקשי מהם שיקחו אותך לפסיכולוג או ליועצת בבית ספר או כל מישהו מוסמך שיכול לעזור לך לשפר את מצבך
בהצלחה!
היי.
אני הייתי במצב שלך ואני מבינה אותך ממש
כשהייתי בכיתה י'ב לא באתי לבית ספר 3 חודשים ברצף כי פיזית לא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה (כן, זה כולל לאכול, להתקלח, ללכת לשירותים אפילו בקושי יכולתי)
הרגשתי כאילו שאני מתה- חייה.
הדבר הכי חשוב שיש לי להגיד לך זה שזה משתפר. את חזקה הרבה יותר ממה שאת חושבת והטוב עוד יגיע לחיים שלך.
במקרה שלי זה היה דיכאון מסיום י'ב בגלל שלא ידעתי אם אתגייס (איזה קטע שעברה כמעט שנה ולא התגייסתי) וחברים שלי המשיכו לעתודה ולכולם היה כיוון בחיים חוץ ממני (אני במלחמה תמידית עם הצבא גם) ומעבר לזה צצו דברים מהעבר שלי שהשפיעו על ההווה.
מה שעשיתי אחרי המון זמן של רחמים עצמיים היה להבין שכל זה, הדיכאון עצמו, זה סימפטום של הבעיות שלי, והבעיות שלי היו שחייתי בעבר, שלא לקחתי אחריות על עצמי ושהרשיתי לעצמי להיות בחברה רעה.
מה שעשיתי היה בעיקר דמיון מודרך, לקרוא המון ספרי פסיכולוגיה, להתחיל לקחת אחריות על החיים שלי, לסלוח לאנשים שפגעו בי בשביל שאוכל באמת לשחרר אותם מהחיים שלי, והנה אני עכשיו, הרבה יותר מאושרת ממה שהייתי לפני בסה"כ שנה (אני עדיין עובדת על זה)
הנקודה היא שאת צריכה למצוא את המקור ולפתור משם ואת צריכה לרצות לעזור לעצמך כמובן
הסרט (או הספר) 'הסוד' יכול ממש לעזור לך
אם יש לך עוד שאלות או משהו אשמח לעזור!
אני הייתי במצב שלך ואני מבינה אותך ממש
כשהייתי בכיתה י'ב לא באתי לבית ספר 3 חודשים ברצף כי פיזית לא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה (כן, זה כולל לאכול, להתקלח, ללכת לשירותים אפילו בקושי יכולתי)
הרגשתי כאילו שאני מתה- חייה.
הדבר הכי חשוב שיש לי להגיד לך זה שזה משתפר. את חזקה הרבה יותר ממה שאת חושבת והטוב עוד יגיע לחיים שלך.
במקרה שלי זה היה דיכאון מסיום י'ב בגלל שלא ידעתי אם אתגייס (איזה קטע שעברה כמעט שנה ולא התגייסתי) וחברים שלי המשיכו לעתודה ולכולם היה כיוון בחיים חוץ ממני (אני במלחמה תמידית עם הצבא גם) ומעבר לזה צצו דברים מהעבר שלי שהשפיעו על ההווה.
מה שעשיתי אחרי המון זמן של רחמים עצמיים היה להבין שכל זה, הדיכאון עצמו, זה סימפטום של הבעיות שלי, והבעיות שלי היו שחייתי בעבר, שלא לקחתי אחריות על עצמי ושהרשיתי לעצמי להיות בחברה רעה.
מה שעשיתי היה בעיקר דמיון מודרך, לקרוא המון ספרי פסיכולוגיה, להתחיל לקחת אחריות על החיים שלי, לסלוח לאנשים שפגעו בי בשביל שאוכל באמת לשחרר אותם מהחיים שלי, והנה אני עכשיו, הרבה יותר מאושרת ממה שהייתי לפני בסה"כ שנה (אני עדיין עובדת על זה)
הנקודה היא שאת צריכה למצוא את המקור ולפתור משם ואת צריכה לרצות לעזור לעצמך כמובן
הסרט (או הספר) 'הסוד' יכול ממש לעזור לך
אם יש לך עוד שאלות או משהו אשמח לעזור!
אנונימית
אני ממש מבינה אותך
אני בול באותו מצב
תבקשי ללכת לפסיכולוג/ תדברי עם מישהו. אל תשאירי את זה בבטן.
מוזמנת לפרוק בפרטי
אני בול באותו מצב
תבקשי ללכת לפסיכולוג/ תדברי עם מישהו. אל תשאירי את זה בבטן.
מוזמנת לפרוק בפרטי
נסי לעשות משהו שיעודד אותך
באותו הנושא: