אני נכנסת לאט, לאט לדיכאון והקטע שאני לא רוצה לצאת מזה.

הגיוני שאחרי שחוזרים ללימודים אז המוטיבציה ברצפה.
לכולם זה ככה.. אבל תנסי כמה שאפשר להיות חזקה ולא נשאר יותר מדי זמן עד החופש.
בעקרון גם אין לי מה להגיד לך על כל השאר. אף אחד לא יוציא אותך מהבור שאת נמצאת בו כרגע. רק את יכולה.. פשוט תנסי לחיות בשגרה מסודרת.. עם כמה ששגרה אולי נשמע מעצבן אבל זה הדבר היחידי ששומר עלינו בשפיות ברוב הזמן.

תראי לפעמים המוטביציה תגיע אם תתחילי לעשות מעשה גם אם אין לך מוטבציה לעשות אותו, זה ככה בכל דבר..
לפעמים דברים יכולים לא להסתדר ונראה שאין דרך, אבל שם אל תוותרי, תשברי כל מחסום למטרות שלך ותמצאי דרכים להשיג את מה שאת רוצה.
תעשי מה שיעשה לך טוב אמיתי ותאמיני בעצמך ובמה שאת מסוגלת לעשות..
תחייכי, תשמחי ותכירי חברים חדשים ותקיפי את עצמך בדברים חיוביים וכיפיים שיעשו לך טוב..
באהבה (:

לא לשכוח שהוא יגרום לך לסבול, אל תתני לו לנצח אותך