אני מרגישה שאני מתמוטטת

אני ממש מצטערת בשבילך ואני מבינה אותך כי גם אני ככה...
עוזר לי מאוד לדבר על זה עם בן אדם קרוב. זה לא טוב לשמור בבטן, זה רק מזיק,תשתפי מישהו. תדברי עם חברה/אמא/אחות גדולה... אולי גם עם מישו בסטיפס(?)

שואל השאלה:
כולם יודעים אין להם מה לעשות עם זנ

תראי, מוות הוא דבר טבעי שקורה לכל אחד בחיים בסופו של דבר, ושאר האנשים סביבו יצטרכו להתמודד עם זה. ברור שזה קשה, אבל מיום ליום זה משתפר, אפילו אם קצת, עד שזה כבר כמעט לא כואב. ברור שאחרי הרבה זמן אבל בסופו של דבר זה מה שיהיה.
אני מבינה את הגעגוע שלך, שהוא דבר טבעי אגב. אבל תנסי לראות את זה ככה (ברור לי שאין מקום להשוואה, אבל תקראי בכל זאת): נגיד ויש לך שן רקובה בפה. מה הדבר החכם והבריא לעשות? לעקור נכון? אז הלכת ועקרת. ועכשיו, את עוברת אלפי פעמים עם הלשון על אותה נקודה של השן החסרה, ומרגישה בחסרונה. אבל עם הזמן, כמות הפעמים שאת מעבירה שם את הלשון, יורדת, ובסופו של דבר את לא עושה את זה יותר.
וזה גם מה שיקרה עם העניין שאת חווה קרה, עם הזמן זה ישתפר ותיזכרי פחות.
אני שמחה לשמוע כמובן שלא תבצעי שום דבר מהמחשבות שלך.
מה שעזר לי כשהייתי בדיכאון ומחשבות אובדניות זה לשתף, לפרוק, אפילו אם בבכי, הליכה, ריצה, שבירת עצם עשוי זכוכית, הטחת הכרית בקיר, ובעיקר כתיבה.
אם כמובן תרצי לשתף, תוכלי לשלוח הודעה מתי שרק תרצי
תרגייש טוב (:

שואל השאלה:
מיום ליום זה רק נהפך לקשה יותר.. עברו שנתיים מאז ואני כבר לא יכולה לתפקד יותר

שקלת אולי עזרה מקצועית?

אולי את צריכה לפנות לגורם מקצועי, טיפול בתרפיה ? קאוצר ? נלפ? לדבר עם מישהו ?