מה דעתכם על מה שכתבתי? זו באמת אחת הפעמים הראשונות שלי ואני לא מצפה למחמאות

סלחתי לעצמי על שבהיתי בתקרה,
סלחתי לעצמי על שאמרתי לך תודה,
סלחתי לעצמי על כמה מה שהיה.
על משהו שהקדים את זמנו ולא באשמתי, זה רק בגלל האופי שלי.
סלחתי גם לך, בכי הוא לא סימן לעצב אלא הנאה.
לא רצית לגעת בורידים, "כדאי שיחלים".
האמת היא, שנגעלת. נגעלת שאני כזאת, נגעלת שהאשמתי אותך ואת החברים שלך, נגעלת מזה שאני צריכה ממך עזרה.