יש פה סובלים מחרדה חברתית? אם כן איך אתם מצליחים להתמודד איתה?

שואל השאלה:
זה נוראי אני פשוט בדיכאון מזה

היי
אני.
אני לא בטוחה חח
זה קשה להתמודד עם זה, אבל אני נושמת עמוק ומנסה לחשוב כמה שפחות - כי אם חושבים הרבה מתחילים לחשוב על כל המצבים הכי גרועים שיכולים לקרות כשתחלס שום דבר רע לא יכול לקרות אם תעשה שיחת טלפון או תבקש קשית במסעדה חח
לא תמיד זה עוזר, אבל לפעמים מאד.

מה איתך? איך את מתמודדת עם זה?

שואל השאלה:
אני בן
ולא מתמודד. אני מתבייש בזה אני מנסה להראות שאני חיובי ושיש לי חברים ושאני עם ביטחון - ההפך הגמור ממני וטני מתבייש לספר למישהו, אפילו לפסיכולוג. אני לא מצליח להכיע לבית ספר אני תמיד חושב על מה שיגידו ויחשבו עליי אם אני הולך לבד בבית ספר

סורי על הבילבול חח
מבינה אותך לגמרי. זה חרא מצב.. אבל הרבה יוצאים מזה. ממליצה לך באמת אולי לדבר עם איש מקצוע.

שואל השאלה:
אני הולך לפסיכולוג ואפילו לו לא הצלחתי להיפתח בנושא

גם את זה אני מבינה חח
ניסיתי להפתח פעם ליועצת, אפילו יותר מדיי ואז הרגשתי שזה לא מעניין אותה ושאני מדברת שטויות ומבזבזת לה את הזמן וזה אז זה פחות עבד..
אולי עם ההורים? איך הקשר שלך איתם?

לא הלכתי לבית ספר בתחילת שנה כי פחדתי וגם כשהלכתי עמדתי בחוץ ולא הצלחתי להיכנס... ואם אני מגיעה באיחור אני פשוט מחכה שתיהיה הפסקה ואז אני אכנס לכיתה כשי שלא יראו אותי.
ואני אף פעם ךא קמה לשירותים כי אני לא רוצה למשוך תשומת לב ואני לא פונה או קוראת למורה. וגם אני לא מסתכלת על ילדים אחרים ואני יושבת בצד קרוב לקיר. זה ממש קשה...

אצלי זה כנראה קצת פחות קשה..
הייתי צריכה ללכת למקום שבו אני עושה מחויבות אישית בפעם הראשונה בתחילת השנה ולא הכרתי שם *אף אחד*.
ממש ממש נלחצתי והיה לי התקף חרדה מטורף של כמעט שעה וחצי. בסוף לקחתי את עצמי בידיים והלכתי לשם עם אוזניות, שירגיעו אותי. למזלי פגשתי שם מכרה מהיסודי וכשלא הייתי לבד הכל כבר התחיל להסתדר.

שואל השאלה:
לא משהו הקשר איתם

תנסה טיפול באומנות.
נסה לצייר, לצלם, לשיר או לרקוד.
בקבוצות קטנות.

שואל השאלה:
ניסיתי הלכתי לסנדת אומנות של לירן ורדיאל וזה שעמם אותי אחרי חודש והפסקתי, אבל אני מבשל

בעבר סבלתי. התגברתי עליה ברובה.

אני,
ואני לא מצליחה להתמודד זה קשה, אבל אני מנסה..

אני לא מצליחה

אוו זה נחמד
תמשיך עם זה, זה ממש מרגיע.

אני.

כדורים, פסיכולוגית. לא ממש עוזר. אבל אצלי זה מאוד קיצוני.

פעם הייתה לי סוג של חרדה חברתית אבל יום אחד הייתי חייבת להפסיק לפחד מאנשים ולהתחיל לדבר איתם כי ידעתי שאחרת אני לא אצליח לשרוד בעולם החדש שנכנסתי אליו. בנוסף גם כשפחדתי להתקרב לאנשים, עודדו אותי להתחיל שיחה ולא לפחד, וכך התגברתי על הפחד הזה והיום יש לי חברים: )