מה דעתכם על הכתיבה שלי? אתם מתחברים אליה?

צעדי עקבים, צעד אחר צעד, ועוד אחד. הדלת נפתחה לרווחה מכל שוליה כאשר גברת מיץ' הסיטה לאחור את דלת הפלדה העתיקה והכבדה, ואור השמש נכנס פנימה. חריקה, קולנית וחרישית מילאה את את אוזניי, צעד, ועוד צעד, נקישות על גרם המדרגות שטפו את כל המיסדרון וראשים מתרוצצים למעלה הופיעו מבעד לגרם המדרגות, נעמדים בשורה על משטח העץ החלק מול פניה הרציניות של מיץ'. ואני האחרון בהם. מלוור, שעקף אותי בחלקלקות התייצב עכשיו כמו פסל מצדיע שלא זז ממקומו, כמעט ממש כמו מאט, הייתי אומר, אילו הוא לא היה מתעייף כבר במדרגה הראשונה. לפניי דהרו פנימה לשורה כל השנים עשר האחרים, מתנשפים. הסטתי את מבטי אל הייזל. ואז אל כולם, שעכשיו נראו ישנוניים כמעט שתי טיפות מים כמוה. זאק, נצמד אלי וכמעט נפל על כתפיי כשגירד את שיערו, כולו חנוק ממאמץ. רק כדי להביט בקרני שמש אחרונות אל מחוץ לפנימיה, בדיוק כמו כולם. בסקירה מהירה של פניו זיהיתי ישר שגם הפעם הוא שכח להחליף את הבגדים הישנים, והיה נראה לחוץ במיוחד ממבטה הביקורתי של גברת מיץ' ומחוש הריח המפותח שלה, שבמהרה הבחינה בריח הזיעה שלו. וכמוה גם קלם, חסר הגבולות. שלא יכל שלא להגיב למחזה. "איכס ז'אק, שוב לבשת את הסרבל הזה?"
ז'אק נראה נבוך כל כך. "א..א..ני.." משחק באצבעותיו בזמן שכל הלחשושים עברו בשיירה כמו במשחק טלפון שבור, עד שקולה הרם של מיץ' קטע את המהומה. "שקט!" אמרה מיץ' בכעס, מקמטת את אפה. "מסדר הקשבה שאינו הולם כלל." וכל המבטים מסביב נמוגו והתרחבו. אף על פי שלא היינו משפחה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, גם לא היינו רוצים להיות.
"ממתי יש הקשבה במסדר הזה?" פלט מלוור, כאופייני לו, מושך צחקוקים גבוהים שנזלו מכל קצוות החדר. הצחוק של הייזל שאי אפשר להתעלם ממנו, וכמובן של מאט; שרק עכשיו סיים לעלות בכל סולם המדרגות והתקדם בצעדים איטיים לשורה. גברת מיץ' לא נראתה מרוצה מהחוצפה שלו. "אדון מלוור, אולי תרצה להדגים לנו מה קורה למי שעובר על החוקים?" היא נעצה בו מבט חד. מבטינו התנגשו והשפלתי את עיני. הוא לגמרי אכל אותה הפעם. על אמת.

אין לי עוד מקום להמשיך, אשמח לשמוע מה אתם חושבים על הכתיבה בקטע הקצרצר הזה (: