אני לא מבין ילדים עם חרדה חברתית.

לא כולם כמוך אחי.

לא לכולם קל לעשות את זה.

לא כולם יודעים לרפא את עצמם כמוך

כל הכבוד. גם אני הייתי עם חרדה חברתית מאובחנת. הכל היה עבודה בעצמי

מסכים, זה משהו שצריך לעבוד עליו וזה קשה, גם לוקח זמן. אבל לגמרי אפשרי

זה לא עוזר להבין את זה כי כל התחושות רגשות ומחשבות שלנו בראש
כלומר אמנם זה נכון שהכל בראש אבל בכל מקרה הכל שם
ומדהים לגמרי שהצלחת אבל זה לא אומר שכולם יכולים

תגיד את זה לאחותי..

איך אתה לא מבין אותם אם פעם היית ילד כזה בעצמך?
חוץ מזה שלא כולם כמוך יכולים לרפא את עצמם
לכל אחד יש קשיים שונים חוץ מהחרדה חברתית

איך עשית את זה?

האמנם ? חרדה חברתית אינה משהו שקל לרפא אותה, זה תהליך לא פשוט לעבור אותו, וזה לא קל להתנגד למחשבות האלה שאולי חושבים עליך משהו, מדברים עליך וכל זה ולהתעלם מזה, מה שנקרא דוב לבן בקיר או משהו כזה, גם שאם הם מנסים להתעלם מזה או לא לחשוב על זה, זה רק חוזר אליהם יותר וגם נהיה יותר מטריד בשבילם, אני מאמינה שהם כן רוצים לצאת מזה , אבל הבעיה שיציאה מחרדות כאלה היא תהליך לא פשוט . מלעבור את זה עד לצאת מזה , צריך המון כוחות נפש ואמונה, וגם להבין שכל זה רק מחשבות אבל בשבילם זה אמתי נטו,לא פשוט לומר לעצמך טוב זו מחשבה ולא באמת, שקופצות לך מחשבות מפחידות למוח שגורמות לך לחשוב ולהאמין ממש שמדברים עליך או צוחקים עליך.