שאלה לאנשים אובדניים

כלום ולא, זה רק כואב עוד יותר ולא רק נפשי

לא עוזר. ברגע שעושים את זה מרגישים בהיי וזה נעלם בדיוק שנייה אחרי ואז ממררים בבכי.
לא להיכנס למקום הזה כי כל כך קשה לצאת משם.

שואל השאלה:
אתם עדיין אובדניים או שחלק מכם הצליחו לצאת מזה?

שואל השאלה:
כשאני אומר "אובדניים" אני מתכוון שאתם שקועים במחשבות אובדניות, לא שבפועל אתם מתכוונים להתאבד

עדיין אובדנית.

ולשאלה השנייה, לא יצאתי מזה, אני בדרך.

שואל השאלה:
תוכלי לתאר את המצב הזה מהצד שלך

לא..
הייתי פעם כזאת, אבל עכשיו אני בשלב של רייקנות

לי זה עוזר פגיעה עצמית, אבל אני לא אובדנית. אני לא רוצה למות. אבל זה גם לא אומר שאני תמיד נהנת לחיות.

אני מרגישה מין ריקנות כזאת, אבל מתעודדת טיפה כשאני חושבת על הבן אדם שאני רוצה להיות בעתיד וזה פשוט מחזק אותי.
לגבי פגיעה עצמית, אני לא חושבת שזה באמת כל כך עוזר זה לא כאילו ישפר את המצב.
יש כאלה שבשבילם זה עוזר לפרוק, אבל אני לא פגעתי בעצמי ואני לא חושבת שזה הפיתרון.
אלה צלקות שכל החיים יזכירו את התקופה הזאת, ובאמת עדיף להתקדם הלאה ולא לחשוב על התקופה הזאת בעתיד.