ביקורת על מאמר שכתבתי?

ישנם בעולמינו, תפקידים כל כך משמעותיים וחשובים, אשר מחייבים את בעליהם הכנה מעשית ונפשית לפני הכניסה לתפקיד.

ניקח לדוגמה את תפקיד שר הביטחון של מדינת ישראל, זהו אדם שאחראי לכל הדעות, על ביטחונם של מיליוני אזרחים. אימהות של חיילים בוטחים בו שלא יסכן את בניהן לחינם.

האם מישהו יעלה על הדעת לשלוח את ילדיו לבית ספר שבו המנהל חשוד בעבירות פליליות?
ודאי שלא! וכאן מדובר באדם שאחראי על חינוכם של מאות תלמידים בדרך כלל.

ישנם עמדות כח, אשר העומדים בהן מחוייבים למידה רבה במיוחד של זהירות, של יראת קודש, של חרדת אלוהים. וכיום לדעתי, האנשים אשר מאיישים את העמדות הללו מאבדים את זה.

אני קורא לתופעה הזו, תופעת הזילות.

דברים הופכים לזולים בעיני אנשים.

זה מתחיל כבר אצל ילדים קטנים. עבור ילד קטן, הכסף של הוריו זול מאוד. כשמתבגרים מזלזלים פחות בכסף, יותר בדברים אחרים.

לא סתם המילים "זלזול" ו"זילות" כל כך קרובות אחת לשנייה

אני שואל מבלי לשפוט כיוון שאין זה תפקידי בעת הזו:

איך הורים שוכחים את בנם, בנם היקר להם מכל ברכב בקיץ?

אין הסבר לזה לדעתי, מלבד תופעת הזילות.
התופעה הזאת היא כללית, לא ממוקדת למגזר מסויים. אני סבור כי תופעה זו רעה. אם אנשים יתחילו לזלזל בדברים קטנים, אין לדעת לאן זה יכול להגיע.

ואם כן, תפקיד המנהיגים לרסן ולבלום את התופעה הזו מהשורש.