24 תשובות
מאותו הרגע שהבנתי שחייבת להיות הוכחה מציאותית.
חקרתי, שמעתי טענות של שני הצדדים.
המדע שיכנע אותי עם יותר ראיות מוצקות.
המדע שיכנע אותי עם יותר ראיות מוצקות.
הגיון והקטע של השואה, מגיל קטן לא הסתדר לי איך אנחנו העם הנבחר אבל עדין הייתה השואה
אנונימית
פשוט הייתי כזה יום אחד
"מה זה הbs הזה"
"מה זה הbs הזה"
הרבה דברים שקרו באותו זמן וגרמו לי לאבד תקווה בעובדה שיש איזו יישות מסתורית שצופה בנו ותעזור אם נתפלל. זה היה לפני שנים אז אני לא בדיוק זוכרת מה היה הדבר ששבר את זה לגמרי אצלי, אבל אמא שלי לא קיבלה את זה יפה.
אף פעם לא האמנתי, התבגרתי והייתי יכול לחשוב
מדברים שעברתי... והגיון גם
מעולם לא האמנתי.
מעולם לא האמנתי והגעתי פשוט למסקנה הזאת שהוא לא קיים דרך היגיון.....
האבא הדתי שלי.
טפשות יתר
אנונימית
היגיון.
מתוך היגיון וחשיבה על זה...הגעתי למסקנה שאלוהים לא קיים.
מתוך היגיון וחשיבה על זה...הגעתי למסקנה שאלוהים לא קיים.
אף פעם לא ממש האמנתי
נולדתי למשפחה אתאיסטית
מצאתי כל מיני עדויות ועובדות שלא הסתדרו עם מה שכל הרבנים אומרים וסתרו גם את התורה, אז המשכתי לחפש תשובות ומצאתי שאין באמת ראיה מספקת לקיומו יותר מאשר לקיום של פיקסיות שפותחות פרחים והפסקתי להאמין.
אנונימי
אהממ לא יודע, היה שיעור תנ"ך והרגשתי כמו בשעת סיפור, לא הצלחתי להבדיל בין זה לבין כל סיפור אחר וזה תסכל אותי שאני חייב ללמוד בע"פ סיפור ולעשות בגרות עליו.
יום אחד ילד מהכיתה שלי קרא לעצמו אתאיסט והתחיל לריב עם כל המאמינים על מי צודק והתחלתי לשאול את עצמי אם אני גם כזה, פחדתי להודות בזה כי הרגשתי שההורים שלי לא יאהבו את זה אבל אחרי כמה שנים(לא חשבתי על זה יותר מדי, זה לא שינה לי כלום בחיים) החלטתי שאני אתאיסט ושם זה נגמר.
יום אחד ילד מהכיתה שלי קרא לעצמו אתאיסט והתחיל לריב עם כל המאמינים על מי צודק והתחלתי לשאול את עצמי אם אני גם כזה, פחדתי להודות בזה כי הרגשתי שההורים שלי לא יאהבו את זה אבל אחרי כמה שנים(לא חשבתי על זה יותר מדי, זה לא שינה לי כלום בחיים) החלטתי שאני אתאיסט ושם זה נגמר.
אנונימי
פשוט חיפשתי הוכחה לאלוהים וכשאתה מבין שאין כזאת, באה ההבנה שאין סיבה להאמין.
אף פעם לא האמנתי באלוהים, חשבתי שזה היה סתם משהו עד שראיתי שאנשים ממש מאמינים בזה ועושים מזה סיפור גדול ואני פשוט לא, וכל זה לא נשמע לי הגיוני.
ועוד גדלתי בסביבה של מאמינים ולמדתי בבתי ספר דתיים.
ועוד גדלתי בסביבה של מאמינים ולמדתי בבתי ספר דתיים.
ההבנה שישות כל יכולה שעושה מלא רוע בעולם ופועלת באופן לא הגיוני וגזעני והומופובי ודורשת שיסגדו לה על זה וגם חסרת הוכחות לא קיימת ושדברים בעלי הוכחות שלא ניתנות להפרכה כן קיימים
היגיון
חשיבה ביקורתית.
אף פעם לא באמת האמנתי.
לא מהרגע שהייתי גדולה מספיק כדיי להבין.
לא מהרגע שהייתי גדולה מספיק כדיי להבין.
מעולם לא האמנתי ב-ה. בהתחלה בגלל הסביבה שגדלתי בה, ועכשיו בגלל ההגיון שלי, החשיבה, תפיסת עולם ודרך חיים.
מאותה הסיבה שלא האמנתי באלפי אלים אחרים שהאנושות המציאה. מה ההבדל?
באותו הנושא: