אני די בטוחה שאני בדיכאון ואני זועקת לעזרה ואף אחד לא עוזר לי.

אני באותי מצב יקירה. את מוזמנת לפרוק אצלי בפרטי, ולהרגיש בנוח. זה שלסביבה שלך לא אכפת לא אומר שלאחרים לא.

3>

קודם כל אני ממש מצטערת שאת מרגישה ככה ואם בא לך לדבר אז בכיף אני פה

שואל השאלה:
יש לי הרבה חברים זאת לא הבעיה^
תחביבים יש לי, לתנועות נוער אני לא הולכת כי המדריכים חרא וגם הילדים שאיתי בישוב ואני מתנדבת בסביום.

היי היי היי
הכל בסדר, אני מבטיח
תנסי ללמוד לחייך מהדברים הפשוטים
ללמוד להעריך את המקום שלך ואת הסביבה שלך
אני יודע שזה קשה, אני מבין
אם את מרגישה שזה לא עובד תפני ליועצת
היא בטוח תעזור
ובסופו של דבר אל תשכחי
זו תקופה שתעבור 3>
יש עליות ויש ירידות בחיים
לא הכל מושלם

שואל השאלה:
ללמוד ובית ספר עוד יותר מדכא אותי^
אני יושבת בבוקר ובוכה כי אני לא רוצה ללכת או שאני לא מצליחה לקום מהמיטה.
כבר דיברתי עם היועצת וגם היא לא עזרה לי.

שואל השאלה:
תקופה של שלוש שנים?..^

אני ממש מבינה אותך גם אני הרגשתי ככה להרבה מאוד זמן ועדיין לפעמים מרגישה ככה אני יודעת שאת מרגישה כאילו זה בחיים לא יעבור אבל זה עובר תאמיני סמכי עליי

תקופה רעה שתחלוף

את מוזמנת לדבר איתי תמיד ולפרוק הכל (;

לדעתי את צריכה לשנות את הגישה ואת הצורה שבה את רואה את מה שקורה ומתרחש לך בחיים. גם אני הייתי בדיכאון, ועדיין יש לי רגעים שאני מרגיש בשפל. אבל ההבדל בצורה שבה אנחנו חושבים הוא שברגעים האלה, בהם אני בתחתית, אני הכי צומח. ואני מוכיר עליהם תודה כי הם חלק ממי שאני היום, ואני שמח ומאושר שהם קורים לי.

יש הרבה דברים לשפר, אני שם לב לכמה את קשה עם עצמך, וכמה ההרגשות והחשיבה שלך משפיעה עלייך לרעה, ויש לי הרבה על מה להרחיב בנושא. אם תרצי אני מוכן לחלוק איתך כמה דברים שעזרו לי באופן אישי ועדיין עוזרים לי היום להימנע מלחזור למקום הזה, ולהיות באמת מאושר. משהו שאפילו אדם ממוצע כמעט וכבר לא מרגיש.

* וכל הכבוד על הצעד הזה, את כבר בדרך הנכונה

אני לא מתכוונת להכנס לחיים האישיים שלך יותר מידי ורק מציינת שגם אני הייתי במצבך המון זמן.
לפי דעתי אם את באמת זועקת לעזרה ומודה בזה את צריכה לפנות להורים שלך ולבקש שיפנו אותך לפסיכולוג.

מוזמנת לדבר איתי בפרטי

וואי תקשיבי, אין מילים כמה שאני מבינה אותך.
תשלחי לי הודעה, אולי אוכל לעזור

לכי לפסיכולוג של בית הספר אם ההורים שלך לא רוצים לממן לך אחד כזה

דיכאון זה נורא אני מאוד מקווה שהכל ישתפר אם את צריכה לדבר עם מישהו שלחי לי הודעה בפרטי

אני מוכן לעזור לך ולתמוך בך תמיד בואי לפרטי יקירתי אם תירצי בזאת

תבואי לאמא שלך ישירות ותאמרי לה שאת רוצה אבחון אם יש לך דיכאון. אם יש לך את תקבלי טיפול ויהיה לך יותר טוב. ממליצה לך לנסות.

שואל השאלה:
כבר הרבה פעמים באתי לאמא שלי בבכי ואמרתי לה שאני ככ מדוכאת אבל היא רק חופרת לי על דברים לא מעניינים והיא לא באמת עוזרת לי (לפעמים היא גם צורחת עלי).

היי, קודם כל כל הכבוד לך שאת מצליחה לתפוס את עצמך בידיים ולהודות בזה שככה את מרגישה ולהבין שהתאבדות היא לא הפתרון גם אם לפעמים זה נראה ככה. צריך חוזק מאוד מאוד גדול בשביל זה ואני לא סתם אומרת.
מאוד חשוב לי להגיד לך שלא משנה מה אחרים אומרים לך, רק *את* יודעת מה את מרגישה. ואולי הם היו רוצים להאמין שאת מגזימה כדי לא להתמודד עם המשמעות של זה או מתוך כל דיסוננס כזה או אחר בתקשורת שלכם אבל אם זה מה שאת מרגישה אז זה מה שאת מרגישה לא משנה אם יש לזה כותרת כזו אחרת של דיכאון או גיל ההתבגרות או מצב רוח או ווטאבר. אם את חווה קושי נפשי אז את חווה קושי נפשי ואת לא צריכה לעבור את זה לבד. נקודה. גם אם זה הקושי הכי קטן בעולם (מה שלא נשמע ככה..), מגיע לך שלא תעברי את זה לבד. מגיע לך שיאהבו אותך ויקשיבו לך ויקחו את המילים שלך ברצינות ויציעו לך כמה שיותר מענים כשאת מרגישה שאת בדרך ללא מוצא עד שתרגישי שיש לך לפחות איזשהו קצה חוט אחד להיאחז בו. שלוש שנים זה לא מעט, אם עדיין לא מצאת איזשהו מענה או איזשהו משהו שנותן לך תחושה של התקדמות וביטחון שאת מסוגלת להתמודד עם מה שעובר עלייך אז את צריכה עזרה.
אם ההורים לא עוזרים אני מציעה לפנות ליועצת בית ספר או למורה שאת סומכת עליה ואת מרגישה שקצת יותר מבינה אותך ולספר להם מה שסיפרת לנו ולשאול מה הן מציעות לעשות עם זה.

שואל השאלה:
שנה שעברה לא הלכתי כמעט לבית ספר כי בית ספר מאוד מדכא אותי אז עשו לי שיחה עם המחנך, היועצת, הרכזת שכבה ואמא שלי. הם שאלו אותי למה אני לא מגיעה וכל זה ואמרתי להם שקשה לי (לא מבחינה לימודית) רמזתי להם רמז עבה שאני בדיכאון ואני צריכה עזרה וזה לא עזר. אני ככ שונאת את הבית ספר. אני לא סומכת שם על אף אחד. למעשה, אני לא סומכת על אף אחד בכללי...

רמז עבה?
לפעמים אנחנו כל כך בתוך סיטואציה כלשהי שנדמה לנו שהיא כל כך גדולה ובולטת אבל מבחוץ למי שלא חווה את הסיטואציה הזו כרגע היא לא כל כך בולטת וגדולה. אם הצלחת לאזור אומץ ולכתוב פה את השאלה הזו אני חושבת שאת מסוגלת לאזור אומץ ולהגיד באופן מפורש לפחות למישהו אחד. אפילו לחבר/ה טובה שינסו לבקש עזרה בשמך, זה גם דבר שעושים לפעמים, אני בעצמי ביקשתי עזרה מסוג כזה בשביל חברה בעבר.
עוד אופציה, ניסית לפנות לסהר? אפשר להתקשר אליהם באופן אנונימי ולדבר איתם ולהתייעץ בעניינים מסוג כזה. אין לי ניסיון אישי איתם אבל זה דבר שקיים...

שואל השאלה:
אין לי חברה שאני יכולה להגיד לה את זה^

אז בעצם דיברת על זה באופן ישיר רק עם ההורים?

same sis אני הולכת לפסיכולוגית בקרוב תבקשי גם

אני לא יודע בת כמה את, אבל נשמע שאת סובלת מדיכאון משולב בחרדה, והמדפחה משום מה לא מזהה או רוצה לראות את זה.
חבל שאת במצב בזה כבר 3 שנים ללא טיפול, כי אפשר לטפל בזה.
בקשי מרופא/ת המשפחה חוות דעת. סביר ונכון שהיא תפנה אותך לפסיכיאטר שיכול לרשום טיפול תרופתי (גם רופא/ת משפחה יכול, אבל עדיף פסיכיאטר).
בנוסף, יש מקום לטיפול באמצעות שיחות שישולב בטיפול תרופתי. קופות החולים מסבסדות טיפול כזה, ויד גם פתרונות זולים וטובים אחרים, או אפיחו חינמיים.
נכון לונר ליועצת ולהורים שאת בדיכאון וצריכה עזרה. אין בזה שום בושה, ולא תמיד ניתן לראות את זה בלי שהאדם משתף.
כהתחלה, את יכולה לפנות למוקד של ערן סהר ולקבל תמיכה בהחלטה לקבל עזרה מקמועית ותרופתית. את יכולה להיות במקום אחר לגמרי תוך חודשיים-שלושה. חבל לסבול.

שואל השאלה:
אני לא יודעת מי הרופא משפחה שלנו אם יש לנו כזה בכלל^
ואני מתכננת להיכנס היום לצאט של סהר.

שואל השאלה:
דיברתי על זה עם אמא שלי לא עם אבא שלי ולפני כמה זמן כתבתי שאלה דומה פה וחברה שלי שיש לה סטיפס ראתה את זה וקראה אז היא די יודעת.^

אני מבינה אותך ברמה שאת לא יכולה להבין אבל בניגוד אלייך כל פעם שאני בסיטואציה של להגיד על זה משהו אני עוצרת את עצמי, מתרצת שזה לחץ ממבחנים או בעיות בבית ספר או מיליון סיבות אחרות רק לא לומר שאני צריכה עזרה, כי זה קשה כל כך, להודות שלא הכל בסדר ושיש משהו שלבד את לא בטוח תעברי וגם אני אמרתי על זה מרומז לאנשים אבל אני מרגישה שאני עוד לא יכולה להגיד את זה לבן אדם בצורה מפורשת. אבל את אמרת אז את יותר חזקה ממני. כבר עשית את זה, ביקשת עזרה וזה צעד משמעותי מאוד. אז עכשיו תלכי לבן אדם שיעזור ותגידי לו את זה כי לבד זה הכי קשה שיש
ןטיפ שלי לימים שנורא קשה לך: תחפסי דבר אחד שעושה לך טוב (למשל לשמוע מוזיקה או ללכת לים) ותעשי את זה בימים שקשה לך

אני חושבת שאת סתם מחפשת בכוח להיות בדיכאון, אף על פי שאקבל על זה הרבה מינוסים..

אני מאובחנת עם דיכאון ואובדנות ותאמיני לי שאני כמעט לא הייתי בעולם הזה מספר פעמים.
כנראה שזו תקופה לא כל כך טובה בחייך ואת פשוט צריכה למצוא את האנשים הנכונים והרגישים מספיק שיעזרו לך במצבך. אם את מבינה שלהתאבד זה לא הפתרון אז כנראה שאת ממש לא בדיכאון ולא אובדנית.

אני לא אומרת הכל בסדר, אבל אני כן אומרת שהמצב שלך מבחינה נפשית הוא לא חמור ברמה כזאתי.
בכל אופן באמת הייתי ממליצה לך לפנות לחברה אחת טובה שאת סומכת עליה שתעמוד לצידך עד שהתקופה הזו תחלוף לה.
המון בהצלחה וחג שמח!

אולי
להפסיק להיות פרנואידית ולאבחן את עצמך

חייב להיות לך רופא משפחה. את יכולה לגשת למרפאה שלכם ולשאול. החברה שיודעת לא בהכרח יודעת איך לפעול. היא גם נערה בגילך. את צריכה לשתף מבוגרים, לא רק חברים ובטח לא דרך סטיפס ולהניח שהיא תפעל בעקבות זה. את מרגישה שאת "זועקת לעזרה", אבל למעשה לא שיתפת איש בוגר ובאופן ברור. את מצפה שיבינו לבד וחבל.

צר לי. אבל ככה זה רק למחלןת מתייחסים למחלות נפש לא

שואל השאלה:
אני חושבת שהדבר שהכי יכול לעזור לי בימים קשים הוא פשוט לנסוע לאנשהו ברכבת (לא משנה לאן רק שיהיה מקום בלי הרבה אנשים), לשבת שם עם מישהו שאני באמת סומכת עליו ויכולה לספר לו הכל ופשוט לדבר לא משנה על מה. הבעיה היא שאין לי מישהו כזה...

צודקת אבל אחרי זה חוזרים הבית לרע. זה יעזור זמני. דברי איתי

את צודקת, אם את רוצה אני אהיה המישהי הזאת שתדבר איתך :) את תמיד מוזמנת לפנות ולהגיד את מה שעל ליבך. כמובן שאשתדל לעזור עד כמה שניתן

שואל השאלה:
צליל תו^
סליחה?! את בתוך הראש שלי שאת יכולה להגיד לי איך אני מרגישה??
זה שנראה לך שאני מנסה "בכוח להיות בדיכאון" לא אומר שזה נכון.
את יודעת כמה זמן לקח לי להגיע למסקנה הזאת?? בהתחלה פשוט רציתי למות וזהו. אבל החלטתי שלא לוותר (לא רציתי לאכזב את המשפחה שלי). אחרי מלא זמן של חשיבה הבנתי שזה לא הפתרון (למרות שאני עדיין חושבת על זה).
אף אחד ובטח לא מישהי מסטיפס יכולה להגיד לי מה אני מרגישה.

תדברי עם סהר או ערן תחפשי בגוגל את הצ'אט זה יכול מאוד לעזור לך אלו אגודות לעזרה

שואל השאלה:
טוויסטר^
כמו שכבר כתבתי, שיתפתי את אמא שלי לא פעם ולא פעמיים.

שואל השאלה:
אנונימית^
אני מתכוונת להיכנס היום לצאט של סהר.

^הם ממש עזרו לי הייתי בדיוק במצב שלך ואף אחד לא עזר לי והם ממש נתנו מענה ולא שיחררו עד שאמרתי שהכל בסדר
אז תנסי

אהובה שלי אני שמחה שהחלטת להיכנס לצאט של סהר קודם כל.
אני גם במצב לא משהו ואני יכולה להבין כמה זה ח*א להרגיש ככה ולהיות עם זה לבד...
תנסי אפילו להכריח את אמא שלך ללכת לאיש מקצוע לאבחן את זה ואולי אם יהיו אנשים שמבינים בזה מעורבים, היא תתחיל לעשות דברים.
עד אז, תכנסי לצאט של סהר, ותזכרי שאני פה בשבילך תמיד❤❤

שואל השאלה:
נכנסתי עכשיו לצאט.
דיברתי עם שני אנשים והם לא עזרו. רק חזרו על מה שאמרתי וניסו להזדהות איתי.
אני כבר מיואשת.

תנסי שוב פעם אחרת או אולי בצ'אט של ערן גם שם יכולים לעזור לך..

שלום לך יקרה,
אני קורא את ההודעה שלך, שהיא כל כך עצובה ומטלטלת.
אני קורא גם את שאר התכתובות שלך עם שאר המשתפים.
אין לי תשובה לשאלה שלך מה אני יכולה לעשות? אני לא בטוח שזו שאלה שיש לה בכלל תשובה פשוטה, תשובה אחת, תשובה שמתאימה לכולם. לבטח אין תשובה קצרה שתשנה את המצב בתוך דקות, במספר ימים ספורים.
אני מבין שנכנסת לצ'אט של סה"ר ולא הרגשת שהשיחה עזרה לך. גם אני מתנדב בסה"ר, אז לא אפנה אותך כרגע שוב לצ'אט שלנו.
אני שואל עצמי, האם אפשר באמת לעזור בשיחה קצרה אחת למישהי שמתמודדת עם כאלה קשיים כבר שלוש שנים? למי שחווה עצב עמוק כל כך הרבה זמן? שהיתה כמעט על סף של מחשבות אובדניות? אני לא יודע. אולי הצ'אט לא יכול להועיל.. אני יכול גם לקבל, להבין, שזה יכול להיות אפילו מאכזב לשמוע הזדהות מבלי להרגיש במקביל שזה מרפא את הכאב, שזה פותר את הבעיות, או לפחות מתחיל להיות טוב יותר.
אבל, מצד שני, אולי בכל זאת, צ'אט כזה יכול להיות התחלה של משהו חדש, שונה מכל התגובות שקיבלת עד עכשיו במהלך השנים האחרונות. אני מבין מדברייך שלא זכית להרבה תגובות מקבלות, מבינות, קשובות, לא מההורים ולא ממורים או יועצים בבית הספר. זה בטח פגע בך, אולי אפילו הרגשת זילזול, חוסר התייחסות רצינית למה שאת מרגישה. אז אולי שיחה מקבלת, קשובה, אוהדת, היא בכל זאת משהו ששווה לחבק. אולי זו תהיה חוויה שתשאיר טעם טוב, רצון לעוד. תזכרי שאת מוזמנת בכל מקרה להתקשר שוב ושוב לצ'אט שלנו. אפילו עוד הערב. את מוזמנת להסביר לנו מה לא עובר אותך, מה לא מסייע לך בשיחה איתנו. אני מאמין שגם להערות כאלה אם יבואו מצידך, את תמצאי אצלנו אוזן קשובה ותומכת.
מאחל לך שנה טובה יותר מקודמתה
מתנדב בסה"ר