פריקה על אובדנות, אשפוז, דיכאון ואנורקסיה

גם אני עברתי את זה פעם, גם לי היה דיכאון . מוזמנת לפרוק ולשתף אותי בכל רגע . מחזקת אותך ואת חזקה❤

אין דבר יותר מפחיד לאנשים עם בעיות אובדנות, אנורקסיה ודיכאון זה שמישהו יקח מהם את השליטה על עצמם. אבל את חייבת. תתני להם את האפשרות לעזור לך, "תיכנעי" לטיפול. לי זה הציל את החיים שנתתי לאנשים אחרים לעזור לי וזה היה קשה לי מאוד אבל בסופו של דבר זה הציל אותי וזה גם יציל אותך❤
לא תמיד זה קל ללכת בדרך הזאת ולתת לאחרים לעזור לך ולהציל אותך אבל זו הדרך הנכונה לך. גם אם את לא רואה את זה עכשיו. תאמיני לי שזה נכון.
אם את סומכת על המשפחה שלך שיעזרו לך ויהיו שם בשבילך, תספרי, כמובן. זה מאוד מאוד מאוד חשוב שיהיה לך גב מהמשפחה

תהיי חזקה❤❤
שולחת לך המון חיזוקים ואהבה!
אל תתני לעצמך לקחת אותך לשפל ובטח שבטח שלא למוות. את חזקה ואת תעברי את זה. לי אישית הייתה ילדה בכיתה שגם סבלה עד לפני כמה חודשים מבדידות ודיכאון ובאמת רצתה להתאבד. אני ועוד כמה חברות שלי שהיא דיברה איתנו על זה אמרנו לה לקחת את עצמה בידיים, ואמרנו גם ליועצת בשכבה שתנסה אולי לדבר איתה על זה. היא לא הלכה לאשפוז של ממש, אבל כן הייתה בבית חולים כמה פעמים ממה שידוע לי, ועכשיו היא חיה את החיים, וכבר לא חושבת על זה. אל תתני למוות לקחת אותך.
מחשבה יוצרת מציאות. תחשבי טוב וכך יהיה.
שולחת חיזוקים❤

הי. אני יודעת שכנראה לא תראי את ההיגיון שבזה, אבל את חייבת להיכנע לטיפול הזה. תשקיעי את כל מה שאת יכולה בשביל זה, כדורים, להיפתח בפני המשפחה שלך, בפני האנשים שאת אוהבת. אל תוותרי לפני שנתת עוד צ'אנס.
בכל מקרה אחר הייתי אומרת לך להישאר נאמנה לעצמך, לתחושות והרצונות שלך. אבל מדובר בחיים שלך, ואני יודעת שאת יכולה להשתפר. לוותר על מה שיש לך יהיה חסר טעם. את חזקה, אפשר לראות כמה עברת, אז להפסיק עכשיו?

היי אהובה! אני כל כך מבינה אותך שאת רוצה לעשות את זה כי אני גם הייתי במקום דומה. את בטח מרגישה עכשיו שהדבר היחיד שאת רוצה לעשות זה להפסיק את הסבל הנוראי שאת מרגישה אפילו אם זה אומר חס וחלילה להפסיק את החיים. לפעמים מרגיש שזה המוצא האחרון כי החיים כל כך מציפים בקשיים ולא רואים דרך אחרת שיכולה להוציא אותנו מכל הכאב. כשאני הייתי במקום הזה, הרגשתי שזאת האופציה היחידה ובאמת רציתי לעשות את זה. אבל משהו מנע ממני- התחושה שאולי יש סיבה לזה שאני בחיים. שאני לא פה סתם. הרי אם אני פה סתם בלי סיבה, אז למה זה קריטי שאני אספיק להיות פה? הרי אם יש דבר חסר משמעות אז מה הבעיה שהוא יפסיק להתקיים? ובהתחלה ככה ראיתי את החיים שלי ולכן רציתי לסיים אותם (בנוסף לעוד סיבות ולא פשוטות). אבל התחושה הזו שאולי כן יש סיבה, שאולי מישהו שלח אותי לעולם בשביל תפקיד מסוים, עצרה בעדי. הרבה פעמים אנחנו מרגישים שהחיים שלנו לא נוסעים ולא מובילים לשום כיוון. שאנחנו תקועים במקום, בלי תכלית, ריקים. ובנוסף לזה, קורים כל כך הרבה דברים לא פשוטים שמעמידים אותנו מול השאלה- למה להמשיך? אם אין תכלית וגם ככה קשה לי, אז מה הסיבה כן להישאר פה? אני אוהבת לתת את הדוגמא של הרכבת כדי להמחיש את העניין. תחשבי על בן אדם שעולה לרכבת בלי שום מטרה להגיע ליעד מסוים. מוזר לא? בהחלט לא שגרתי, אבל אם הוא טוען שהוא עולה כי הוא נהנה הנוף, הוא נירגע, זה נותן לו זמן לחשוב, נוח לו ונעים לו, אז עוד איכשהו אפשר להבין שהוא עושה את זה בתור תחביב קצת לא שגרתי. אבל אם לא יהיה לו נעים, הנוף לא ימצא חן בעיניו, והמושבים לא יהיו נוחים, הגיוני שהוא ימשיך בנסיעה הזו? הרי היא לא מובילה לשום כיוון ואין לה תכלית חוץ מהנאה, ועכשיו גם אין הנאה, אז הגיוני שהוא ירד מהרכבת. אבל מה עם שאר הנוסעים? להם יש מטרה להגיע למקום מסוים. הגיוני שמישהו מהם ירד לפני התחנה שהוא צריך רק כי הנוף לא הכי יפה בעיניו? או כי הצבע של המושבים לא מספיק יפה בעיניו? לא, כי לא בשביל הנסיעה הוא מגיע, אלא בשביל היעד. ואם הוא נהנה מהנסיעה, אז בכלל מעולה, אבל לא בשביל ההנאה הוא נוסע, אלא בשביל היעד. הרבה פעמים בחיים שלנו, אנחנו כאילו נוסעים ברכבת. אבל רבים מאתנו לא יודעים לאן. לא תמיד שואלים שאלות, וזורמים וממשיכים עם החיים כי ככה כולם עושים. אבל האם זה הגיוני לא לדעת למה אנחנו חיים ולזרום? ניראה משוגע לחשוב על בן אדם שעולה לרכבת בלי שום יעד ברור שעליו הוא רוצה להגיע, אבל מה איתנו? שהרבה מאיתנו חיים לא רק נסיעה ברכבת בלי תכלית, אלא חיים שלמים בלי לדעת למה אנחנו פה! כשאין סיבה חוץ מהנאה לנסוע ברכבת, אז כשההנאה כבר לא קיימת, אין באמת סיבה להישאר עליה. וככה זה גם בחיים שלנו אם אנחנו נוסעים ברכבת של החיים כי נחמד לנו, כי אנחנו נהנים וזאת המטרה, אז כשיהיה קשה וכבר לא נעים, לא נרגיש שיש לנו סיבה להיות פה. אבל אם אנחנו חיים עם מטרה אמיתית, עם יעד מסוים שהרכבת אמורה להוביל אותנו עליו, אז גם אם יהיו קשיים בנסיעה, נוכל להכיל אותם כי יש לנו לאן להגיע! כי הנסיעה שווה את זה! וזה ייתן לנו כוחות להתמודד איתם. וביחד עם האנשים הנכונים, העזרה התאימה, והמוטיבציה להגיע למקום טוב יותר נוכל להצליח להתגבר. ולרכבת של החיים שלנו יש יעד. לא באנו לפה במקרה ובלי סיבה הגיונית. יש בורא לעולם, והוא ברא כל אחד ואחד מאיתנו עם תפקיד ועם שליחות. ה' לא זרק אותנו לעולם ואמר לנו תתמודדו לבד. אלא הוא נתן לנו ספר חוקים, הוא נתן לנו את התורה והמצוות. ובנוסף לזה, לכל אדם יש תפקיד אישי משלו שהוא צריך להגשים בחייו. כלומר, לסייע לאחרים במקום שהוא מרגיש שליחות וששם הוא יכול לסייע בין אם זה שליחות עם ילדים, עם מבוגרים, עם חולים, ועוד. לכל אדם יש את המסלול שלו בחיים להגיע לתיקון שהוא התכלית שלנו פה. והתורה והמצוות משרתים ועוזרים לנו להגיע לתכלית הזו וככל שאנחנו משווים צורה לה' ומתקרבים לדרך שלו, ככה נרגיש שמחה גדולה יותר ומילוי גדול יותר. יש אנשים בשביל לקיים את התיקון שלהם, הם צריכים להתמודד עם מחלה, או עם הורים קשים, או עם מום כלשהו, ועוד, ויש כאילו שצריכים להיות במשפחה חמה וטובה, בריאות איתנה, וקשיים מסוג אחר. המטרה שלנו בחיים היא לתקן את הנשמה שלנו וככה להגיע לחיי נצח בעולם הבא. אנחנו צריכים להתמודד עם הקשיים שלנו ולהוציא מהם את הטוב ביותר כי זה מה שה' רוצה מאיתנו וזה חלק מהתיקון שלנו פה. כל עוד אנחנו רחוקים מתורה ומצוות, אנחנו מאפשרים לרע להיכנס. משהו בתיקון שלנו בעולם לא שלם ולכן נרגיש ריקנות, חוסר תכלית, שהם גם בסיס לבעיות נפשיות בהרבה מקרים. חוסר התכלית הזו, תגרום לנו להרגיש שאנחנו נוסעים ברכבת של החיים בלי סיבה, ולכן כשהנסיעה תהפוך לקשה, לא יהיה מה שיחזיק אותנו ויגרום לנו לרצות להישאר בה. ובהמשך למשל הרכבת, מה היית חושבת על אדם שעלה על רכבת, ומנסה בזמן הנסיעה למצוא סיבות למה הוא שם- "אם אני כבר פה אז אני אהיה פה בשביל הקפה שיש בתחנה הבאה" או " טוב אם אני כבר פה אולי אני אוכל למצוא חבר'ה נחמדים". מה הדבר הראשון שישאלו אותו- אבל למה עלית מהתחלה לרכבת? למה רק כשאתה עליה אתה מנסה למצוא סיבות לכך? וגם זה מזכיר את החיים שלנו, אם אנחנו כבר פה אז בואו נמצא תחביבים נחמדים, בואו נחפש כל מיני מטרות כמו ללמוד שפות, להכיר אנשים, להראות טוב, ועוד. אבל רגע, למה באנו לפה מהתחלה? אין שום בעיה בתחביבים ובדברים שעושים לנו טוב, וזה בסדר אם אדם ירצה ליהנות מהנסיעה שלו ברכבת, אבל צריך לזכור שזו לא התכלית וגם חשוב לעשות את זה בצורה נכונה ומותרת ולא לרדוף אחרי דברים ריקים שלא יתנו לנו כלום. ה' הביא אותנו לפה עם דרך ברורה. והשאלה האם אנחנו בורחים ללכת בה ולקיים את רצון ה', או להסתפק בהנאות רגעיות וחלקיות שלא יתנו לנו סיפוק ממושך. והייתי כל כך רוצה בשבילך שתזכי לחקור את האמת וללכת לפיה. אני לא אומרת לך אפילו להאמין לי, את יכולה לחקור בעצמך. ואני בטוחה שאם תחקרי לעומק תמצאי שיש סיבה לחיים שלך, ושל כל אחד שחי. מי שאין סיבה לחייו, מי שסיים את התפקיד שלו, כבר לא יישאר פה בעולם. אבל את פה ברוך ה', וזה אומר שיש לך עוד מה לתקן! ואת יכולה להוציא מהחיים שלך כל כך הרבה, את יכולה להיות מאושרת באמת, לחיות עם סיפוק אמיתי וגם להעניק מעצמך לאחרים, לשנות להשפיע, ולעשות את התפקיד האישי שלך. אולי עכשיו את מרגישה שהכל מעורפל ולא ברור, אבל כשתשאלי, כשתחקרי, תביני שיש תשובות לכל שאלה שעולה על דעתך, ושאנחנו פה מסיבה מסוימת (את יכולה לדבר עם לב לאחים כדי לשאול שאלות בנושא הם ממש עוזרים. זה מספר של אחת השלוחות 03-6145000 ויש עוד באינטרנט) אל תוותרי על החיים שלך ועל התכלית שלך בעולם. כי את אפילו לא מבינה כמה טוב את יכולה לעשות ולהוציא מהם.
בנוסף לכל זה, חשוב לא פחות להבין מה מקשה עליך. האם זה משהו בבית? האם זה חברות? האם זה עיוותי חשיבה שגורמים לך לראות דברים בצורה לא נכונה וזה מקשה עליך? האם זה חוסר איזון? או אולי תחושה שהחיים כבדים ונמרחים? ובמיוחד תוכלי לבחון את הקשיים שלך בעזרת חקירת הפרעת האכילה. אני כל כך מבינה אותך, גם לי הייתה הפרעה וזה מאוד קשה, אבל היתרון הוא שדרכה תוכלי להבין הרבה דברים שמקשים עליך עכשיו. תנסי לחשוב מה את מרגישה שההפרעה נותנת לך, מה את מרגישה שאת משיגה בעזרתה? למשל, אם זה אכפתיות מהחברה, או תחושה של שליטה, או בריחה למקום של הרעב במקום להתמודד עם הקשים, אולי ריקנות שההפרעה מסיחה את דעתך ממנה, אולי תסכול על דברים שקרו ואולי עדיין קורים שאת מוציאה על עצמך ועוד.. אם תרצי אני יכולה לשלוח לך רשימה קצת יותר בהרחבה שיכולה לעזור. החלמה אמתית מההפרעה, נובעת רק מפטירת שורש הבעיה. תחשבי שיעמוד על בן אדם פיל, והוא ינסה לקחת כדורים כדי להרגיש טוב יותר, זאת לא הדרך- תוריד את הפיל ואז לא יכאב לך. הבנת? צריך למצוא את השורשים בפנימיים ולעקור אותם. תרופות נגד דיכאון יכולות להקל על הסב, אבל חשוב להבין שזה לא מספיק כי יש סיבה לדיכאון ואותה צריך לפטור. מסירים את הסיבה, ואז הבעיה נפטרת! אני לא אומרת שזה קל, לפעמים הרבה יותר קל לוותר כי זאת באמת חקירה מעמיקה של להבין את הסיבה ולהסיר אותה אבל את לא מבינה כמה שזה יבוא לטובתך!! אני יכולה להגיד לך שאצלי ספציפית רוב הסיבות היו רצון לקבל מהסביבה, וזה גרם לי להרבה תסכול ודכאון וכשלא נתנו לי את מה שאני רוצה, וזה גם היה רוב הסיבות להפרעה כי דרכה חשבתי שאני יכולה לקבל מהסביבה אהבה אכפתיות ועוד. כשעבדתי על ההבנה שאני לא תלויה באנשים אחרים אלא רק בה', ההפרעה השתפרה בטירוף אחרי כמה שבועות, לעומת שש שנים שניסיתי בכל מיני דרכים חיצוניות לצאת ממנה (מיליון תפריטים, ועוד, היא תמיד הייתה שם) תביני ממה זה נובע, ואז תיראי איך את יכולה לפתור את העניין. חשוב שתנסי להבהיר לעצמך מה קשה לך, מה גורם לך להרגיש כל כך רע והידיעה של הקושי זה כבר חצי מהפתרון ובעזרתה תוכלי להתקדם ולראות איך אפשר לצאת מזה. תאמיני בעצמך שיש לך את הכוחות להתמודד עם זה כי יש לך! לפעמים אנחנו לא מעריכים את עצמינו מספיק וחשוב שתדעי להעריך את עצמך ואת היכולות שלך. אני כמובן פה תמיד ואשמח לעזור! וחשוב מאוד שתמשיכי לדבר על זה, לפרוק להוציא, ותדברי עם זה גם עם ה', תתפללי מהלב שהוא יעזור לך למצוא את השורש לקשיים, לצאת ממה שקורה, שהוא יהיה בעזרך! תדעי שלמרות שהעזרה מאוד חשובה, בסופו של דבר אני מאמינה שאפילו את בעצמך יכולה להבין לא פחות טוב מה קורה איתך, מה את מרגישה, ומה יכול לעזור אם רק תאפשרי לעצמך להתבונן. ועד דבר מחזק- אומרים שה' לא מעמיד אנשים בניסיונות שהם לא יכולים לעמוד בהם, מה שאומר שבדיוק עכשיו, בתקופה כל כך קשה ולא נעימה, ה' שולח לך מחמאה גדולה, אומר לך שאת כל כך חזקה ומסוגלת לעמוד בדברים שאנשים אחרים מש לא בטוח היו יכולים לעמוד בהם! אני גם מאוד התמודדתי בחיים שלי, היו לי נסיונות שלא הייתי אמינה שבכלל אפשר לשרוד אותם בחיים, אבל היום אני רואה שדווקא בגלל הנסיונות נבניתי ואני חזקה מאוד לפעמים הרבה יותר מאנשים שסביבי ויכולה להתמודד עם הכל, ואני מנסה לנתב את זה לכיוונים טובים, כמו לעזור לאחרים ולהבין אותם, ואני בטוחה שגם את תוכלי לעשות המון עם הכוחות שקיבלת! תעזרי לעצמך, תקדמי את עצמך מהמקום בו את נמצאת. אל תישארי עם זה לבד! תנסי למצוא את המקור לבעיות ולהיעזר במי שיכול להבין גם דברים שאולי בעצמך כרגע קשה לך להבין. ונכון שאמרתי שתחביבים זו לא בהכרח הסיבה שלשמה באנו לעולם (ולפעמים כן אם אנחנו יכולים להשתמש בתחביב מסוים לתיקון שלנו) אבל כמובן שאין שום דבר פסול בלהשתחרר, לעשות משהו שנותן לך תחשוה טובה ושמחה- נגינה, כתיבה, טיול, קריאה ועוד. זה יכול לעשות לך קצת טוב יותר ולתת לך קצת זמן לעצמך בתוך כל הקשיים שאת חווה. חשוב לי להגיד שהכאב לא נעלם אחרי המוות, אלא ממשיך במישור אחר- הרי באנו לעולם כדי לתקן ואם לא נעשה את זה פה, נצטרך להשלים את התיקון הזה במקום אחר. אז חשוב שתדעי לעזור לעצמך באמת ולא חס וחלילה לברוח למקום אחר. אכפת לי ממך, ואני הכי רוצה לטובתך ולכן אני אומרת לך את כל זה. אני מקווה שהצלחתי לעזור. אני מאחלת לך שלאט לאט ובקצב שלך תתקדמי למקום הנכון, תמצאי את הדרך הנכונה, את האנשים הנכונים שיעזור לך, ושתזכי לשמחה אמיתית כי גם אם עכשיו זה ניראה כל כך רחוק, זה יכול לקרות ואם קצת מאמצים וחיפוש במקומות הנכונים זה עוד יקרה! ואני אומרת לך את זה מניסיון. אפשר לצאת מזה, ואפשר להגיע למקומות אדירים אחר כך.
אוהבת המון ופה בשבילך!

יקירה,
נדמה שאת מוצפת במחשבות, בשיקולים שאת שוקלת, בפחדים וחרדות.. מתארת לעצמי שאת שואלת את עצמך המון "מה יקרה אם?" מה יקרה אם תתאבדי? מה יקרה אם תתאשפזי?

והתשובות לא מגיעות כל כך בקלות, והתסכול מהמצב הזה עוטף אותך אבל לא מקדם אותך לשום מקום..

יקרה, השאלות גדולות כל כך, משמעותיות כל כך, ויכול להיות שעצם ההתמודדות אתן לבד גם היא מקשה עלייך, מזמינה אותך להיכנס לצ'אט האנונימי של עמותת סה"ר, מקום בו תוכלי לשתף, לפרוק, לספר את הסיפור שלך ולדעת שיש מי שמקשיב ואכפת לו, לנסות להבין מתוך השיח מה נכון לך, מה יעשה לך טוב, איך תוכלי לעזור לעצמך.

תמצאי אותנו בימים א'-ה' 10:00-00:00, בשישי 8:00-13:00 ובמוצ"ש 21:00 עד חצות. הלינק מצורף למטה.

שמרי על עצמך,
מתנדבת סה"ר