אני חווה תקופה קשה נפשית, ואני מגיל קטן מצליחה להתמודד עם עצמי כל פעם. אבל לאחרונה ממש קשה לי

הכל מעיק עליי ואני לא רואה משמעות לכלום ובוכה כל יום.
לא חושבת שזה דיכאון כי אני לא מרגישה דיכאון. אבל זה אולי כן מי יודע..
ההורים שלי שמים לב לשינוי בהתנהגות שלי והם כל פעם דואגים לשלומי ואני פשוט מסננת אותם.. מרגישה שהם לא יבינו מה עובר עליי.
לנסות לדבר איתם בכל זאת? מה הם כבר יכולים לעשות.. לדבר איתם על פסיכולוג אולי?