איך מתמודדים אם חרדות בתקופת הקורנה? הסבר למטה...בבקשה תיכנסו

כבר חצי שנה שאני מרגישה מוזר,לא ככ יודעת לתאר את זה..במהלך תקופת הקורנוה זה התגבר נהיו לי פחדים ומחשבות מוזרות שאין לי תשובות אליהם. אני גדלתי בבית אם אבא דתי והורים מאמינים באלוקים. גם אני מאמינה, אבל עד לא מזמן, היו לי ככ הרבה תהיות...הוא קיים? הוא לא קיים?אם כן למה המשיח לא בא?אם אני אפסיק להאמין הוא יכעס עליי?כאלה מחשבות מוזרות שבחיים לא העסיקו אותי.זה מנע ממני להירדם בלילה ולתפקד במהלך היום...שדיברתי על זה אם ההורים שלי...הם הרגיעו אותי,ולמרות שאני יודעת כמה חשוב להם שאלך בדרכם,הם אמרו לי שלא משנה מה אבחר מה אהיה,הם תמיד יאהבו אותי ויהיו למידי,זה הרגיע אותי אבל עדיין הייתי מוצפת במחשבות ובפחדים. חוץ מזה,במהלך התקופה הזאת ביטחון העצמי שלי הלך ונעלם...אני לא רזה,ולא שמנה...באמצע. אבל לי זה לא מספיק. תמיד רציתי,כמו כולם בעצם, להיות הכי יפה, הכי רזה, הכי חכמה והכי מושלמת,אבל תמיד ידעתי שאני לא מוגלת להשיג את זה. היו לי ויש לי הרבה מחשבות ופחדים שקשה לי לכתוב אפילו שאני יודעת שזה בצורה אנונימית לחלוטין.הפחדים האלה,מחשבות,מעסיקים אותי יותר מידי.לקח לי זמן ובסופו של דבר שיתפתי את ההורים שלי...הם עזרו לי אבל הם לא באמת מבינים את התחושה...אני לא מסוגלת לשתף אותם בהכל...קשה לי לתאר להם את ההרגשה. ואני יודעת גם שאין פיתרון מלבד הזמן,אבל נמאס לי לחכות. אני לא יודעת מה לעשות אני מרגישה שאני מאבדת את זה...אני לא מסוגלת לכתוב כאן את מה שאני מרגישה, ובתוך כל הקטע הארוך הזה,אין אפילו מילה אחת שמתארת אפילו לא רבע ממה שאני באמת מרגישה...ניסיתי הכל, אני לא יודעת מה לעשות....ההורים שלי לחוצים לגמרי ואני עוד יותר.י לי יותר מידי מחבות,פחדים...אני פוחדת לישון ואני פוחדת לקום בבוקר. אני פוחדת מכל דבר קטן.. אני זוכרת שלא מזמן אמא שלי דיברה איתי ואמרה לי מה רע לי בעולם הזה?העולם יפה...יש לך סיבות לחייך" ועניתי לה..."די כבר אם הצביעות הזאת...העולם שלנו מקולקל את לא רואה?תראי בתוך מה אנחנו חיים,העולם היה יפה אם לא היינו הורסים אותו כל הזמן...העולם שלנו נוראי,ואם כל החוויות העצבות שבחיים,פשוט לא שווה לחיות כאן.זה לא שווה את זה."אני לא יודעת מה לעשות בבקשה תעזרו, אני מתחננת, אני מרגישה שאני הורסת להורים שלי את החיים...אני רואה איך הם מתנהגים....בבקשה תעזרו