מי שמבין בחרדה חברתית ובאבחון

שואל השאלה:
כן אבל אתה יודע איפה? אוף חחח עד שהצלחתי לשכנע את ההורים שלי אני לא יודעת איפה

את תלמידה? אם כן אז תדברי עם היועצת שלך והיא תשלח אותך
אני חושבת שגם בכל עיר יש פסיכולוג של העירייה אז אולי גם שם אבל בזה אני לא בטוחה... הכי ממליצה לשאול את היועצת

את לא רוצה בכלל שידעו? אני חושבת שמתחת לגיל 18 ההורים חייבים לדעת שאת אצל פסיכולוג...
אל תרגישי רע לשתף את היועצת או את ההורים, אני בטוחה שהם רק רוצים לטובתך וזה בסדר לשתף. את בן אדם ויש לך את הקשיים שלך בחיים וזה מובן לגמרי. אני בטוחה שהיועצת תבין אותך כי את לא תהיי הילדה הראשונה שפונה אליה
אם בכל זאת את מעדיפה לא לספר אני מצטערת אבל אני לא יודעת מה עושים במצב כזה. אולי תבדקי באינטרנט מספרים של פסיכולוגים בעיר שלך או שתפני לער"ן ואולי הם ידעו❤

שואל השאלה:
תודה לך אנונימית, את מדהימה!❤ לא הסברתי את עצמי, ההורים יודעים, אבל חוץ מהם אני לא ממש רוצה שידעו, גם לא היועצת. אבל אני יכולה לחשוב על זה ואולי כן לשתף אותה למרות שאני לא כל כך יודעת אם אני אעשה את זה. בכל אופן, רציתי לדעת אם יש דרך אחרת לברר ואני בכל מקרה לא יודעת אם אני באמת אלך לפסיכולוג בסוף או משהו, כי ההורים שלי בטח יחשבו שהשתגעתי אם אני אבקש מהם.. בכל אופן תודה, באמת שאת ממש עוזרת וגורמת לי להרגיש טוב יותר מבחינת זה❤

שואל השאלה:
תודה ענקית!❤
תקשיבי קרה לי עכשיו משהו הזוי ממש, אבל עזר לי כל כך! שלחו לנו עכשיו שאלון על איך אנחנו מרגישים מבחינת הקורונה וכל זה, ולמי שירצה לפנות, צירפו לנו מספרי טלפון של שתי יועצות ושל פסיכולוג של בית הספר. אני בהלם, לא ידעתי שזה קיים בכלל. וואי אז אני מקווה שזה לא חייב להיות בהכרח רק כדי לדבר על הקורונה, ובכללי לתמיכה של כל מיני דברים. צריך שההורים יאשרו ואני מקווה שזה יקרה, אבל צריך כמובן גם אותי בשביל זה חחח. פשוט לפעמים אני לא בטוחה אם זה בכלל אמיתי מה שאני מרגישה, ואני לא יודעת אם אני מגזימה או משהו, לפעמים זה מרגיש הדבר הנכון ולפעמים לא. את מבינה למה אני מתכוונת? זאת אומרת, כל החרדה החברתית וזה (שאני די בטוחה שזה מה שזה), אני לא יודעת אם זאת בעיה אמיתית מספיק או סיבה נכונה כדי ללכת איתה לפסיכולוג או משהו, כדי לבקש עזרה, אם אני לא מגזימה עכשיו או משהו ועושה מזה משהו שהוא לא.

שואל השאלה:
סבבה תודה, אולי יש דרך אחרת? כי לא בא לי ממש שידעו.. או אולי דרך לברר על זה. ממש תודה! :) סליחה שלא הגבתי עד עכשיו פשוט ראיתי ומשהו הסיח את דעתי ואז לא שמתי לב חחח.

שואל השאלה:
יואו תודה, אני אנסה להגיד את זה גם לעצמי, אני בטוחה שזה יעזור :) ואני גם חשבתי שאני היחידה שמרגישה ככה, אבל מה שתיארת זה בדיוק כמו שזה אצלי, ונחמד דווקא למצוא מישהו שמבין אותך למרות שאני מצטערת שעוד אנשים מרגישים ככה.. בכל אופן, את ממש עזרת לי, אז תודה לך ואם תרצי אפשר לדבר מדי פעם אם אחת מאיתנו תרצה, על הנושא הזה ועל משהו שהיא מרגישה או משהו אחר, רק אם בא לך, כי נראה שאנחנו באמת מבינות אחת את השנייה :)

זה מדהים תנצלי את זה ותדברי עם הפסיכולוג של בית הספר!! לנו אין דבר כזה הלוואי שהיה חחח
לגבי זה ששאלת אותי אם אני מבינה למה את מתכוונת אז כן! חשבתי אני היחידה שמרגישה ככה. שכאילו את חושבת לעצמך שמה שאת מרגישה זה סתם מוגזם ואת מכניסה לעצמך דברים לראש בזמן שיש אנשים שבאמת מרגישים את זה ולכי תדעי אם באמת יש לך את זה או שאת ממציאה לעצמך.
שזה קורה לי אני מזכירה לעצמי שגם אם אני לא בטוחה במה שאני מרגישה או שאני חושבת שאני מגזימה עם מה שאני מרגישה, זה שיש לי ספקות אומר שזה כן אמיתי וגם אם זה קצת זה עדיין משהו ואני לא יכולה להתעלם מזה. אני אומרת לעצמי שאני בן אדם ואם אני חושבת אפילו לכמה רגעים שאני מרגישה ככה ואחר כך אני לא בטוחה כבר, זה עדיין אומר שאני מרגישה משהו ואם אני מרגישה צורך ללכת לפסיכולוג גם אם אני לא בטוחה בזה במאה אחוז זה עדיין משהו ואני לא צריכה להשוות אותי לשאר האנשים כי מה שאני מרגישה זה אמיתי.
תזכירי את זה לעצמך גם:)

קודם כל תודה רבה, אני ממש שמחה שאני עוזרת לך!!❤
דבר שני, אם אחרי שתחשבי על זה ותבחרי שלא לשתף את היועצת בכל זאת (ושתדעי שזה מובן מאוד כי זה לא פשוט לשתף אדם לא קרוב בדבר כל כך אישי), אני ממליצה לך כן לדבר עם ההורים שלך. הם ממש לא יחשבו שאת משוגעת. את בן אדם והם יודעים את זה:) אני ממש מקווה שתחליטי בסופו של דבר כן לדבר עם היועצת או לשכנע את ההורים ללכת לפסיכולוג כי בסופו של דבר זה לטובתך בלבד. את לא צריכה להתמודד עם חרדה חברתית לבד וזה בכלל לא פשוט. אין בושה בלבקש עזרה:)
חוץ מזה, אני אישית לא פניתי לער"ן אף פעם אבל אני ממליצה לך לנסות. זה באנונימיות ואולי זה יכול לעזור לך
בהצלחה רבה❤