איך? איך אני אמורה להיות בסדר(פריקה)

בזמן האחרון אני חושבת מלא על מוות ועל כל הרוע שבעולם וקשה לי במיוחד לחשוב על זה שיום אחד ההורים שלי,אלה שאוהבים אותי,שתמיד עושים בשבילי הכל,שעוזרים לי בהכל,שאני הכי מקושרת אליהם,הם כבר לא יהיו יותר בעולם ואני אצטרך להתמודד לבד עם הכל ולהיות יותר עצמאית ולהבין שהם לא תמיד יהיו שם שאני אצטרך אותם ואולי הם בכלל לא יספיקו לראות אותי בכל האירועים האלה: מסיימת תיכון,מתגייסת,טיול אחרי צבא,לימודים,מוצאת עבודה קבוע,מכירה מישהו,מתחתנת,מביאה ילדים והעוד מלא אירועים משמחים משפחתיים. ואין המחשבה הזאת הורגת אותי נפשית. זה תקף לכל אחד שאני אוהבת מסביבי במיוחד סבא שלי הבן אדם הכי אהוב עליי בעולם והוא בכלל כנראה לא יספיק להיות בכל האירועים האלה. בקיצור אני מנסה להכין את עצמי לכל זה כי אי אפשר כבר לדעת מה יקרה. ויכול להיות גם הפוך,גם על שאולי אני אמות לפניהם אני חושבת והם יאבדו אותי ויהיה להם קשה. אני רק יודעת שברגע שאני אאבד אותם אני אאבד גם את עצמי,אני פשוט לא יכולה להתמודד עם זה ואני חושבת שגם עכשיו אני כבר מאבדת את עצמי עם המחשבות האלה ולא יודעת כבר מה לעשות.. אני גם כבר לא יכולה להירדם,להתרכז בשיעורים(כיתה י'),איבדתי עניין בהכל,גם לדבר עם חברות שלי מכל המחשבות האלה ואני יודעת שזה מביך אבל אני יכולה להירדם רק ליד אמא או אבא שלי כי אני פשוט לא יכולה לישון לבד ואני בוכה כל הזמן כי פשוט נמאס לי לחשוב ככה וכבר קשה לי לנשום והלב שלי תמיד דופק ממש מהיר ויש לי עצבים,לא יכולה להסביר מה המחשבות האלה עושות לי...