איך להתמודד עם התקפי חרדה שלא באמת מודעים להם ואין את מי שתף?

פעם הייתי מקבלת על בסיס קבוע כמה פעמים ביום, אני לא יודעת להצביע בדיוק איך ומתי זה הופחת ואפילו נעצר, אבל יכולה להגיד לך שכנראה יש משהו שממש משפיע על זה, תנסי להבין מה הוא, ואז כמה שיותר מהר להעיף את זה מהחיים שלך.
תנסי לראות איפה או עם מי בעיקר זה מגרה לך את הטריגרים ומה בעצם מדליק את ההתקפים, זה בסדר לא להבין גם ממה זה קורה, במקרה הזה תנסי לקחת לך קצת זמן שקט רק לעצמך, לעזוב את הטלפון, לעשות משהו שאת אוהבת, לעשות סיבוב בחוץ לחשוב עם עצמך, לשמוע מוזיקה.
כח דבר שמביא לך קצת שלווה ושקט נפשי

שואל השאלה:
הבעיה היא שזה משהו שאני חייה איתו מגיל מאוד קטן מודעת לדבר ובתקופה האחרונה זה משפיע מאוד זה מגיע בעיקר בלילה כשאני רוצה ללכת לישון..
זה לא משהו שאפשר להיפיטר ממנו...

אי אפשר להיפטר מזה בבום יש כדורי דיכאון שאני לוקחת שעוזרים אבל את צירכה לבקר פסיכיאטר בישביל לקבל אותם. תנשי לנשום להירגע לחשוב על דברים שמחים אותך. אבל החרדות מגיעות ממשהו את צירכה להבין ממה עם נגרמות

אני כאן עם באה לך לדבר

לפני שלוש שנים התחלתי התקפי חרדה והם היו קשים שכל הגוף שלי רועד וקשה לי לנשום אז היו צריכים להרגיע אותי ולתפוס אותי.
אחרי שנה זה קצת נרגע וזה היה כקשה לנשום רק ורגל רועדת
שהייתי בכיתה ט זה נעלם לתקופה והייתי בשוק אבל אחרי מה שעברתי זה חזר רק כרעידות ברגל וקושי נשמתי.
ואז השנה בנובמבר קרה לי מקרה שנפגעתי ממש וכל הגוף שלי רעד וקשה לי לנשום .
ואז בנתיים עד כה זה רעידות ברגל וקושי נשמתי.
הדרך להתמודד עם זה , יש סימן לפני שמקבלים התקף אצלי נגיד שזה היד מחליפה צבע ונהיה פסים כאלו ביד ככה אני יודעת שאני צריכה לקבל התקף , אז אני מתרחקת מכולם ומתחילה לתרגל נשימה ומרגיע את עצמי כי זה התקף רגיל ומכינה בקבוק מים לידי זה חובה.
מקווה שזה יעזור הדרך שלי להתמודד עם זה ..
וגם אני בהתחלה לא סיפרתי לההורים אבל אז גילו ובנתיים אף אחד מהחברים לא יודע

היי יקרה,
אני רק יכול לתאר את התחושות שלך 'כשזה מגיע'.. אולי זה כמו לנשום אוויר, אבל ללא חמצן.
.. ובמיוחד בלילות, אותה עת שהעולם עוצר מלכת והשקט הגדול משתלט, מגיעים אלייך לעיתים אותם התקפים.
ואת מחפשת את השקט והשלווה של סוף יום ו'הם' כמו רכבות שדוהרות בראש שממש לא הזמנת אותן.
אולי את חשה תסכול וחוסר אונים, מתהפכת מצד לצד רק שיעזבו אותך..
טוב ששיתפת פה, עצם הכתיבה שלך היא מהן שחרור קיטור ש'יושב' עלייך.
האם חשבת לשתף את ההורים ? מבוגר קרוב לך שאת סומכת עליו ?
גורם מקצועי מהבית ספר ? פסיכולוג ?
נכון הוא שלא תתמודדי עם הקשיים הללו לבד.
מאחל לך רק טוב ואשמח להזמינך, אם תרצי למקום שבו תוכלי לדבר ולמצוא אוזן קשבת, בשיחה אנונימית עם אחד המתנדבים שלנו, באתר של עמותת סהר (סיוע והקשבה ברשת).
שלך, מתנדב סהר.