איך להתאפק לא לחתוך?

את חותכת בשביל תשומת לב מאמא שלך
להוכיח לאנשים משהו
תפסיקי לפגוע בעצמך זה לא שווה אף אחד החיים יפים אם תבחרי להסתכל עליהם ככה

פגיעה עצמית רק מחמירה את הכאב, לא מרפאת אותו, זה יהרוס את הגוף היפה שלך, פגיעה עצמית גורמת לך להרגיש שאת לא נחשבת או חשובה, לעשות או להמשיך את זה יכול להיות קשה אם את פגעת בצלקות של הידיים שלך, לפגוע בגוף שלך באמת אומר הרבה כמה זמן לא אכפת לך או מעריכה את המתנה שאת קבלת, שזה אומר הגוף שלך, הרבה אנשים התנהגו אליך אחרת ברגע שהם יגלו אותך חותכת וזה נכון שאלי את כל מי שפה, זה לא פשוט לראות מישהי פוגעת בעצמה. את לעולם תהיי מוכרת בתוך מישהי שפוגעת בעצמה, שאת פוגעת בעצמך, הבריונים מנצחים".

שואל השאלה:
^וואו, ממש לא. אני לא חותכת בשביל אמא שלי.
היא גילתה שאני עושה את זה, וכל פעם שאני נראית. עצובה היא מתחילה לבכות ולומר שזה בגללה.
אני חותכת בגלל שאני מנסה לא להקיא אחרי שאני אוכלת. זה סיוט. הדבר האחרון שאני רוצה זה תשומת לב מאמא שלי. אל תגידי דברים שאת לא מבינה בהם. הלוואי ואמא שלי הייתה מתעלמת מקיומי, הלוואי שהיא הייתה שונאת אותי ומוסרת לאימוץ, הדבר האחרון שאני רוצה זה תשומת לב מאמא שלי.

שואל השאלה:
אני לא בעודף משקל, אבל אני שונאת כל פריקינג חלק בי. שונאת. אני לא בעודף משקל, אבל אני עדיין שמנה. זה לא משנה כלום.

אז הבעיה שלך שונה רוב אנשים שהכרתי שחתכו רצו שישימו לב אליהם
ברור שאני לא מבינה הכל כי אני לא מכירה את הסיפור שלך
אבל אני עדיין יודעת שאת בטוח יכולה לצאת מזה
ואת מוזמנת לדבר איתי בפרטי אם את רוצה :)

שואל השאלה:
אני לא רוצה שימו לב אלי. אני רוצה שישכחו שאני קיימת לעזאזל.

אבל למה מאיזה סיבה?

אני מבינה כל כך אימלה אבל אי אפשר להפסיק במכה אחת
כמה בערך את חותכת? כאילו כמה חתכים
כל פעם תחתכי פעם תעשי קצת.
או שתעלימי לעצמך את הלהב שאת חותכת איתו. תעלימי את כל הדברים האלה
תאכלי תרקדי תשמעי מוזיקה
תצאי לריצה
משהו שיסיח את דעתך
מקווה שעזרתי :)
עריכה: ואני לא אומרת את זה ממקום של " אני מעלייך "
אני את האמת באותו מצב כמו שלך רק הרבה גרוע
תפסו אותי בבית ספר לפני שבועיים וחצי פוגעת בעצמי, משם זה רק הדרדר. יש לי שיחה ביום ראשון עם פסיכולוגית לנערות בסיכון שבתוך תכלא אתי במחלקה סגורה, שזה פחד איימים שם. אונסים שם, מרביצים שם.
פשוט אם הייתי יודעת לפני כן לא הייתי מתחילה עם זה למרות שזה קשה. וזה קשה מאוד. פשןט תהיי חזקה.. תנסי להיות.. לאף אחד לא טוב בעולם גם אלו עם המשפטים של "החיים יפים את לא מסתכלת על זה מהצד הנכון"
ז**ן על אלה שלא מבינים.
זה לא מתוך תשומת לב או קריאה לעזרה.
לא במקרה שלי לפחות.

תקשיבי גם אני הייתי במצב הזה...
לחתוך זה לא עוזר, לא מעלים את הגוף שלך ולא את הפגמים.. זה רק נותן אשליה לכמה זמן ואז יש לך שוב צורך..
באמת שכדי לך לנסות למצוא מישהו לדבר איתו אפילו יועצת או פה הבעיות האלה לא נעלמות מעצמן... תעזרי לעצמך! את שווה את זה
ולמרות שאת לא מסוגלת להסתכל כרגע על הגוף שלך ושאת רוצה להיות מתחת לאפס את חייבת להיות מודעת שזה לא טוב. תלחמי בזה! בשביל עצמך ולא בשביל אמא שלך

אנונימית תרגעי

שואל השאלה:
1) האנונימיות עם התשובה המפגרת של הבצל: זאת לא תשובה לשאלה שלי. בא לך להתחכם לכי תתחכמי לחברים שלך, לא לי. אין לך אפילו אומץ לכתוב לא מאנונימי.
האנונימי האחרון: חחח
הלוואי שזה היה צומי
הלוואי שלא הייתי מדרדרת את עצמי למצב הזה
הלוואי.
תרגיש את מה שאני מרגישה, ואז תאמר שזה צומי. אין לך זכות לשפוט אותי. יש לי דיכאון ובולמיה בגלל צומי? באמת? לא ידעתי שצומי מזיק כל כך.
אתם לא שווים את זה. יש לי מספיק בלעדיכם.
תודה לכל התשובות.

שואל השאלה:
חחח אוקיי, תחשוב מה שבא לך, זכותך.

בבקשה תתייחסו אליה ברצינות כי זה ממש לא לעניין להגיב ככה, זה לא צחוק ואין כאן מקום לזלזול, ממש לא. זה מזעזע שאתם מתייחסים אליה ככה, פשוט לא לעניין, קצת אנושיות... עזבי, זה לא שווה את ההתייחסות שלך.
היי, דבר ראשון, אני גאה בך, לא חתכת כבר יומיים וזה הישג, זה לא פשוט. אני מבינה שקשה לך, זה אנושי. ואת יודעת מה עוד אנושי? חוזק. את חזקה, וגם אם את מרגישה שאת עומדת להישבר... בבקשה אל תוותרי. תעשי כל דבר שיסיח אותך מזה, תהיי עם קבוצות של אנשים, תכתבי, תציירי, תרוצי, תצרחי, כל דבר שיעשה לך טוב. ועם כמה שקשה, וזה קשה ואני כל כך גאה בך על היומיים האלה. תמשיכי, זה שווה את זה, את תראי שאת שווה את זה, את מדהימה, אוקיי? אני מודעת לכך שאני לא מכירה אותך, אבל אני אומרת לך ברצינות, את מדהימה. היומיים האלה בטוח אתגרו אותך ואת עברת אותם ואת תעברי עוד ימים, שבועות, חודשים, שנים בלי לחתוך.

שואל השאלה:
^תודה, אני אנסה :)

אני לא מבינה זה עושה לכם טוב לרדת עליה?
אתם מוכנים להיות אחראים על מה שהיא יכולה לעשות לעצמה בגללכם?
גועל נפש ואז אנשים בהלם שיש ילדים שמתאבדים.
אל תשימי עליהם הם ממורמרים וטיפשים,
פעם הבאה שאת רוצה לחתוך תנשמי עמוק וקחי לך זמן לחשוב ולהירגע אל תעשי דברים בלהט של הרגע
הצלקות לא יעברו
והבולימיה כן
את עוברת תקופה קשה אבל את תעברי את זה חזקה יותר
ואת תצליחי בחיים בכל מה שתרצי.

שואל השאלה:
תודה גם לך^
הלוואי והיו לי עוד פרחים:(

שואל השאלה:
^תודה3>

שמעת על פרוייקט הפרפר?
קחי טוש שלא נמחק בקלות ותציירי פרפר במקום שאת חותכת. תני לו שם של אדם שאת אוהבת. עד שהפרפר לא נעלם מעצמו, אסור לך לחתוך. אם תחתכי, הפרפר ימות.

אני מציע לך לפנות לעזרה. את בסך הכל בן אדם וזה בסדר לבקש עזרה לפעמים.

שואל השאלה:
אני לא יכולה, יש לי שם תחבושת. וזה לא יעזור לי...

כשאת רוצה לחתוך תספרי כבשים או שתדקלמי את השמות של כל הערים והמדינות שאת מכירה
זה יסיח את דעתך