דברים שרק כאלה עם חרדה חברתית יבינו?

לא לרצות ללכת לבית ספר במיוחד בפעילויות

אני לא יודעת אם זה רק אצלי אבל זה גורם לי לחשוב שיש לי פיצול אישיות..
כי אני שקטה נורא כשיש מלא אנשים ובכללי ההפך לגמרי

כשאומרים שזה קל למצוא חברים ואת לא מבינה איך זה קל.
כשאת חדשה בבית ספר ואת לא מתחברת לאף אחד.
כשלא דיברת מלא זמן ואז שאת באה לדבר יוצא לך קול צרוד.
שיש לך משהו לזרוק לפח ואת חושבת איך תראי ואם תפלי.
שמישהו שואל אותך למה את כל הזמן לא מדברת ואת לא יודעת מה לענות.
כשאומרים להתחלק לזוגות ואין לך זוג ואת לא יכולה להגיד למורה.
שצריך להיות בשיעור ספורט ואת יושבת בצד רק כי את מפחדת שיראו אותך מתאמנת.
שאומרים שמי שלא משתתף במשחקי חברה לא יקבל ציון ואז את כל המשחק חושבת אם היית טובה או לא.

לפרש כל דבר שאומרים לך או עושים לידך לפרטי פרטים ומיליון פרשנויות

לכתוב בקבוצה של הכיתה ולפחד מה יגידו או להקריא בקול משפט בשיעור אנגלית

כשעושים סבב בשיעור חינוך או משהו ומגיע התור שלך להגיד משהו

שכל בן שמדבר איתי אני בטוחה שהוא דלוק עליי כי תכלס מי ירצה לדבר איתי בשכבה?

לפחד לקום לזרוק משהו באמצע השיעור.

להתאמן בראש על להגיד "אני" כשמקריאים שמות.

כשנוצר קשר עין ואז אתה מסיט את המבט כמה שיותר מהר

להזמין אוכל דרך הטלפון זה מפחיד.