כתבתי קטע, אשמח אם תקראו ותביעו דעה..

"קרבי"
זה מה שהוא ענה לי כששאלתי אותו מה הוא רוצה לעשות בצבא.
קרבי, לתת את הגוף שלו ואת הנפש שלו למלחמה.
"אתה לא תחזור משם אותו הדבר, אם בכלל תחזור"
זה יהרוג אותו, יהרוג את האדם הטוב הזה שאני כל כך אוהבת. המראות, האנשים, המצבים.
-"אני יודע"
כך אמר. בלי רגש, בלי הסתייגות, פשוט בידיעה.
הוא בן אדם טוב מידי בשביל מלחמה. הוא גיבור. אני יודעת את זה.
הוא יציל את החברים שלו, הוא יהיה הגיבור שידברו עליו בחדשות. הוא יהיה הגיבור שכולם יעריצו ויגידו שחבל שהלך לעולמו. הוא יהיה זה שיחשוב על עשרת החיילים האחרים, וידאג שהם יחזרו למשפחה שלהם, במקומו.
הוא ישאיר אותי להתאבל עליו.
הוא ישאיר את העולם להתאבל עליו.
"בבקשה, אל תעשה לי את זה."
-"אני חייב"
וברגע הזה הבנתי שבעוד שנה, כשהוא יתגייס, אני אאבד אותו.
אאבד אותו למלחמה.