אני לא מצליחה להרדם...יש לי יותר מדי מחשבות

פשוט לנסות לחשוב על דברים רגועים יותר או שתשימי סרטון או משהו ברקע כדי שלא תחשבי

שואל השאלה:
אני לא מסוגלת. אני ממש עצובה, חברה שלי(שאני מקנאה בה) מנסה לעזור אבל היא לא קולטת כמה המצב שלי הפוך משלה.

זה יישמע קצת נדוש אבל חצי הכוס המלאה תמיד צריכה להיות באופק של הכביש עם כל הריקניות שבו.
תנסי לישון, תקומי מחר בבוקר תחייכי במראה ותגידי תודה על מה שיש ותודה על האפשרות הזכותית שיש לנו לתקן ולא לזרוק לפח.

שואל השאלה:
אבל אין לי כלום בחיים , החיים שלי ריקנים מתוכן
אני רבה כל יום לפחות פעמיים עם אמא שלי וזה התחיל השנה
נרשמתי לפנימיה ועד אז אצטרך לסבול אותה במשך הקיץ
ומי מבטיח בכלל שיקבלו אותי?
מי מבטיח שיהיה לי שם טוב? אמט שלי רק רוצה להתפטר ממני אז היא אומרת שיהיו לי שם חברים
היא יודעת שאני סגורה ומופנמת ואין לי ביטחון בכלל כדי להכיר חברים חדשים
וגם החברות שלי הכרתי בסטיפס ואז הכרנו ונפגשנו
קשה לי להתחבר בבית ספר , אז מי מבטיח שלא אהיה שם דחוייה? מי אמר שבפנימיה הכל מושלם וורוד ? הכל שם אותו הדבר , רק ששם יש חדר שאת גרה בו עם עוד 4 בנות ואין לך שום פרטיות

תתחילי לשנות אותם. אם את לא מצליחה לישון תנצלי את הזמן הזה בשביל לרשום אותם על דף ולפתור אותם. אחר כך תנסי לישון ותקומי רעננה ומוכנה לשנות את החיים שלך, כי רק את יכולה!

אמלה זה כל כך אני :(
רוצה לדבר???

שואל השאלה:
אני ממש עייפה אבל אני לא נרדמת.
פה פירטתי הכל פחות או יותר מה הבעיה ^
אני ממש רוצה לישון ולשכוח מכל הצרות שיש לי ולהתעורר בבית אחר אם אווירה אחרת
הלוואי ויכולתי לגור עם אמא אחרת ומשפחה אחרת.. רק חבל שזה בחיים לא יכול לקרות

שום דבר הוא לא חסר אפשרות לתקן!
גם אני רבה עם אמא שלי בכמויות בלתי מתוארות, וגם אני קצת ביישנית, אבל החוכמה היא לדעת להפוך את החסרונות שלנו ליתרון שלנו מעל אנשים.
כלומר אם את ביישנית , זה חלק ממך, נסי לקצר את הזמן שאת מופנמת וביישנית לטובת יתרונות אחרים בקשרים עם חברים. כמו חברות טובה, פרגון, אמון , וכדומה.
נסי למצוא תחומים משותפים, להיות לבד זה לא רע. להיות לבד הופך לדבר שלילי כשאתה לא שלם עם מה שיש לך.
וזה בדיוק ההפך ממה שתעשי.
יש לך את היכולת לשנות. אז תשני.
את תראי שהכל יהיה בסדר. אני מאמינה בזה ויותר מזה, אני מאמינה בך.

פעם הרגשתי ככה, לחברה שלי יש הכל ולי.. טוב זה לא שאין לי כלום אבל לא כמוה, רבתי עם המשפחה ובכיתי כל יום, יום אחד הבנתי שמה שמביא את העצב והבכי זה אני, אני זאת שחושבת שיהיה לי רק קשה יותר בחיים, אני זאת שלא מוכנה להיפתח לעולם, שלא מצליחה אפילו לראות כמה טוב יש בחיים שלי.
עצמתי עיניים, נרגעתי, חשבתי על מה אני צריכה לשנות בי, בחיים שלי, באנשים שאיתם אני מסתובבת, נפתחתי ממש לחברה הכי טובה שלי, שלה, כאמור יש הכל ולי כלום, אמרתי לה איך אני מרגישה ולמה אני מרגישה ככה, ודיברנו עד 4 לפנות בוקר, התחלתי "לנפנף" חברות מזויפות ונשארתי עם 3 וכל מה שביקשתי מהן היה חיבוק, גם עם הדמעות ועם הקשיים.
אני אישית לא מאמינה לך שאין לך אף אחד, ליטרלי *אף אחד* בחיים האלה, אף אחד שניתן לך חיבוק, שייעץ לך, שיעזור לך, שיצחק איתך שיוהב אותך, אף אחד שכשהוא יחשוב עלייך יעלה לו חיוך מטופש על הפנים, אני לא מדברת על זוגיות אלא על חברות ועל הכוח וההבנה שיש משהו בשבילך בעולם. ואם אין, יגיע. ועם רבת איתו, אתם תשלימו. את בעצמך אמרת שאת הולכת לפנימיה, תבואי עם כוונות טובות, אולי כן יקרה שם משהו טוב, אולי המרחק מהבית יעזור לך לשקם את הקשר שלך עם אמא שלך. אני לא אומרת לך ללכת ולהדביק חיוך מזויף על הפנים, אני אומרת לך לנסות לקום בבוקר ולחשוב על כמה טוב היום יכול להיות.

החיים לא עשו לך דווקא, את עשית לך כשחשבת שלילי

שואל השאלה:
יש לי חברה שהכרתי בסטיפס ואנחנו חברות במציאות ונפגשנו יותר מכמה פעמים
ןבשבילי היא הכל כי היא החבגה הילידה שלי
אבל יש לי קנאה ענקית בה
היא גרה בוילה, המשפחה שלה משפחתית וחמה, יש לה חבר, היא יפה, ויש לה מלא בשמים ודברים ממש יפים.
ולי אין כלום אמא שלי לא אוהבת אותי המשפחה שלי גם לא אוהבת אותי ביון הולדת שלי לא איחלו לי אפילו מזל טוב.
אני כותבת את זה בדמעות עכשיו

זו אותה החברה שכני מקנאה בה
אבל היא הכל בשבילי
היא חשובה לי ממש למרות הזמן הקצר שאנחנו מכירות
היא רואה בי כחברה
אבל אני רואה בה כחברה הכי טובה ואני מספרת לה הכל, את כל הקשיים שלי
לפעמים היא מנסה לעזור, אבם זה לא באמת עוזר כי היא בחיים לא תוכל להבין את מה שאני מרגישה את הדיכאון הבדידות והעצב של החיים האלו
לפעמים היא קופצת עליי בחיבוק ענק כשהיא רואה אותי וזה מעלה לי דמעות של אושר שיש לי אותה בחיים
אני מאושרת שיש לי אותה לפחות בחיים האלו אפילו אם היא לא רואה בי כאושר שהכירה אותי אני רואה בה כאושר ושמחה ואין לי מילים להסביר כמה אני מאושרת שהכרתי אותה דווקא בתקופה הזאת